יוסף אידלשטין

בנם-יחידם של שרה וגרשון, נולד ביום י"ג באייר תרפ"ח (3.5.1928) בזכרון-יעקב, בן למשפחה מושרשת בארץ: מצד אביו - נכד לאחד מחלוצי זכרון-יעקב, ומצד אמו - נכד לאחד ממייסדי כפר תבור. בזכרון-יעקב למד בבית-הספר העממי והתמסר לעבודה במשק, להקל על אביו המזדקן שבריאותו לקתה. הוא נודע בהתנהגותו הטובה בבית-הספר ואחר-כך בעבודה ובמגע עם הבריות. תמיד היה מוכן לעזור ולהיטיב עם הזולת, אדיב וצנוע. בהיותו בן 17 הצטרף ל"הגנה" ועבר את כל שלבי האימונים. בדצמבר 1947 נענה לקריאת המולדת ויצא עם חבריו לשירות, בלי לנסות לבקש שחרור כמי שעבודתו חיונית למשק וכבן יחיד לאב חולה. הוא השתתף בפעולות רבות בחזיתות השרון ו"המשולש". סמוך לשלהי החורף קיבל שחרור על-מנת לסייע בעבודת המשק, אך ביום ההכרזה על הקמת המדינה, בהינתן הצו שגם המשוחררים יתייצבו למערכה, חזר לשירותו בחטיבת "אלכסנדרוני" בחזית המרכז. משגברה מחלת אביו שוחרר שוב לשם עבודה במשק, ונסע ליחידתו כדי להודיע למפקדו על השחרור שקיבל. באותו ערב, אור ליום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948), כשיצאה יחידה מגדודו להתקפה על הכפר טירה שבשרון, שממנו הטרידו העיראקים את כפר הס ויתר יישובי השרון, הצטרף יוסף אליה במצב-רוח טוב והסתער על הכפר בראש הפורצים. ההתקפה נכשלה ויוסף היה אחרון לנסוגים. הוא נפגע מכדורי האויב ונפל. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.