Ofer Feniger

בן יצחק ושושנה, מוותיקי קיבוץ גבעת-חיים. מצד אמו - דור חמישי בארץ. נולד ביום כ"ב באלול תש"ב (4.9.1942) בקיבוץ. עופר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי שבגבעת-חיים ולאחר-מכן במדרשה החקלאית על-שם רופין. את לימודיו בבית-הספר התיכון סיים בגבעת-חיים-איחוד. היה בעל כושר גופני מעולה, ספורטאי מצטיין המשתייך ל"הפועל". כאשר סיים את לימודיו יצא לשנת שירות להדרכה בתנועה. במשך שנה הדריך בסניף "הנוער העובד והלומד". נוסף לשאר עיסוקיו בעבודה בהדרכת נוער ובפעילות תרבותית כללית גילה נטייה לפיסול, לציור ולדרמה. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת- הצנחנים ובה שירת כמפקד-מחלקה; זה היה במסגרת שירות- החובה וגם בשירות-המילואים, שאליו יצא מפעם לפעם. שוחרר מן הצבא בדרגת סגן. כמדריך וכמחנך היה בעל יזמה וגילה יכולת רבה. הוא התכונן לצאת ללימודים ולהתמחות בפסיכולוגיה ובדרמה באוניברסיטה של תל-אביב - ואת דרך חייו ראה בכך בתוך קיבוצו. בצבא היה מוכן לתת עזרתו לחייל המתקשה והזקוק לעזרה והראה עירנות לבעיותיהם של פקודיו. מעניין הדבר וראוי לציון כי עופר לא השתלם בציור וגם לא חשב את עצמו לצייר. הציור היה לו רק צורך נפשי, ביטוי עצמי שלו בלבד - ובמשך שנותיו האחרונות עסק באמנות זו. לרוב היה זה בשעות-שמירה בצבא ולפעמים מתוך שמיעת-הרצאה; אז היה רושם רישומים שהיו מעין התפרקות לאחר יום-עבודה מתוח. בשנת 1965 נסע עופר למספר חדשים לארצות-הברית כי שם שהתה אז משפחתו בשליחות. הוא עבד במחנה-קיץ של "הבונים" ולמד להכיר את הנוער האמריקאי. תקופה זו בחוץ-לארץ העשירה את עולמו ופתחה בפניו אפקים חדשים. בימי המתיחות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים באה אשתו לבקר אותו ביחידתו ולבה מלא דאגה; אבל עופר לא האמין כי תפרוץ מלחמה, כי זו הרי תביא לשפיכות-דמים איומה מכל צד - ואיש אינו מעונין בכך. עופר הוסיף כי אם בכל זאת תהיה מלחמה לא היה ספק בלבו שצה"ל ינצח - ולדעה זאת נתן ביטוי מתוך בטחון גמור שהיה בו כדי להרגיע את אשתו. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות הראשונים לשחרור ירושלים המזרחית, בכיבוש בית-הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל עופר בקרב פנים אל פנים שנערך בבית-הספר לשוטרים; הוא נפגע ברוצו בתעלה כשהוא, כתמיד, בראש הכוח - וחייליו ומפקדיו אינם חדלים מלספר עליו עד היום על היותו גם חייל למופת וגם קצין לדוגמא. הניח אשה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו נערכה תערוכת ציוריו ורישומיו במוסיאון דיזינגוף שבתל-אביב. אלבום ציוריו ורישומיו יצא לאור בהוצאת לוין-אפשטיין. "בתוכנו", יומן קיבוץ גבעת-חיים, יצא לזכרו ולזכר יעקב מירון ב"שלושים" לנפלם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, מוקדשים לו כמה עמודים ובהם תולדותיו ומרישומיו. גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.