Mordehai Gritz

בן בלה ויהודה, נולד בחודש מרס 1924 בעיר לודז', פולין. בשנת 1929 הגרה משפחת גריץ ללוקסמבורג וישבה שם עד פרוץ מלחמת- העולם השנייה. מרדכי למד בבית-ספר עממי, ואחר-כך - בבית- ספר מקצועי למכונאות ומסגרות. בשנת 1940, בפלוש הנאצים ללוקסמבורג, ברח עם הוריו לצרפת. נעצר והוחזק במחנות-ריכוז, הצליח לברוח והתחבא במשך תקופה מסוימת אצל איכרים בדרום-צרפת. היה פעיל בתנועת-המרי הצרפתית ("מאקי") ובשנת 1944 הצליח לעבור את הגבול הספרדי. בסתיו של אותה שנה התגשם חלומו מאז, והוא עלה ארצה. באונייה הצטרף לגרעין התיישבותי של יוצאי צרפת (כעת בנוה אילן שבהרי ירושלים) ועם חברי הגרעין יצא להכשרה בדגניה ב'. מרדכי הסתגל במהרה לעבודה ולמד את השפה העברית. היה בוטח בעצמו, מוכן לעזור לזולת ולעודד בעת צרה. לבטים חברתיים קשים עברו על הקבוצה בתקופה זו. אף מרדכי התלבט קשה. הוא חלם להעלות לארץ את בני המשפחה: אביו, אמו ואחותו (אחיו הצעיר מת בצרפת), אם כי ידע שקליטתם בארץ תהיה קשה. כשהיה הגרעין לקבוצה עצמאית, הוברר לו שהקבוצה הצעירה לא תוכל לקלוט את בני משפחתו ולכן עזב אותה. עברה עליו תקופת טלטולים ממקום למקום וממקצוע למקצוע. הוא עבד כפועל-בניין בתל- אביב, כמסגר במחנה-צבא בריטי ליד קרית מוצקין, ושוב כפועל-בניין בחיפה. שם נפתח לו לראשונה סיכוי לעבוד במקום-עבודה קבוע ולהשתכר די מחייתו ואף לחסוך כסף לשם העלאת הוריו. אולם הימים היו ימי ראשית המלחמה. מרדכי דחה את עצם האפשרות של עבודה שקטה בימים אלה. "לא זמן עכשיו לחפש סידור אישי" - כתב לקרוביו - "אדם הרוצה לעבוד תמיד ימצא לו מחייתו". בהתחלת שנת 1948 התגייס לפלמ"ח וירד לנגב. תחילה היה בקיבוץ גבים, ואחר-כך במושב נבטים הנצור. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) נפל כשהמשוריין אשר נסע בו מבית אשל לנבטים נלכד במארב. נקבר בנבטים. ביום ו' באלול תש"ט (31.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.