Mordehai-David Gantz

מרדכי, בנם של יטה ובן-ציון, נולד באדר תרפ"ח (מרס 1928) ברומניה, באינטער ווישווע שבמחוז מאראמורש, צפון טרנסילבניה. לפי המשוער למד ב"חדר" ובבית ספר עממי עד השואה. במחוז מאראמורש חיו קרוב ל-40,000 יהודים, רובם חרדים אורתודוקסים. רבים היו חסידים. היו ביניהם רבנים ידועי שם, תלמידי חכמים, סופרים, בעלי מלאכה ואנשים קשי יום. מאז מלחמת העולם הראשונה השתייך האזור לרומניה. בשנת 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, העניק היטלר את אזור צפון טרנסילבניה, ובתוכו העיירה מאראמורש, להונגריה (רק בתום המלחמה שב האזור לריבונות רומניה). החוקים האנטי-יהודיים שנחקקו בהונגריה, בדומה ל"חוקי נירנברג", הוחלו גם על יהודי מאראמורש: הם סבלו מאפליה חברתית וכלכלית וזכויות האזרח הבסיסיות ניטלו מהם. גברים יהודים בגיל צבא חויבו ב"שירות עבודה" ביחידות מיוחדות של הצבא ההונגרי, ורבים מהם נספו בחזית המזרח. אחרי כיבוש הונגריה בידי הגרמנים במרס 1944 היו יהודי טרנסילבניה הצפונית מן הראשונים שתכנית "הפיתרון הסופי" הופעלה עליהם. יהודי העיירות והכפרים רוכזו בבתי הכנסת, דברי הערך נלקחו מהם, הם אולצו לענוד את הטלאי הצהוב וכעבור ימים אחדים הועברו לגטאות שבערים הגדולות. גירושם של יהודי הנפה החל בחודש מאי 1944 ונעשה בשלבים. מעטים מ-150,000 יהודי האזור נשלחו לעבודות כפייה, הרוב שולחו למחנות השמדה. ככל הידוע, משפחתו של מרדכי נשלחה לאושוויץ. מכולם רק הוא שרד את המלחמה. לאחר המלחמה נדד לאיטליה. לארץ הגיע ביוני 1947 עם "עליית הנוער", והתחנך בכפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים. בתקופת מלחמת העצמאות גויס מרדכי לחטיבת "אלכסנדרוני" - חטיבה מספר 3 ב"הגנה", ומילא את חובתו בכל הפעולות שהוטלו על גדודו, גדוד 33. הגדוד, שהתארגן מקרב חיילי החי"ש של ה"הגנה" ביישובי גוש דן ונפות השרון, נטל חלק במבצעים חשובים שנערכו במרכז הארץ (בין היתר במבצע "חמץ", בכיבוש כפר סבא הערבית, הקרב על קאקון, מבצע "שוטר" ועוד) ובבלימת צבאות הפלישה הירדנים והעיראקים. בקיץ תש"ח הורד הגדוד דרומה, עם שאר חיילי החטיבה, כדי לסייע בהדיפת צבא הפלישה המצרי לארץ. בחודש דצמבר 1948 השתתף הגדוד במבצע "חיסול", שנועד לסלק כליל את הצבא המצרי ולחייב את המצרים לנהל משא ומתן לשביתת נשק. לקראת סוף 1948 כותרו המצרים ב"כיס פלוג'ה" בדרום, שחלקו המזרחי היה הכפר עיראק אל-מנשיה, כפר ערבי גדול בסמוך לתל עתיק (כיום תל עראני הסמוך לקריית גת). בגבור החשש שהכוחות המצריים והירדניים בהר חברון ינסו לחבור ל"כיס" הנצור, וכן בשל ההשלכות המדיניות החמורות הנובעות מהתבססות צבא האויב בלב הנגב הצפוני, הוחלט לחסל את המערך המצרי ב"כיס פלוג'ה" על ידי כיבוש עיראק אל-מנשיה. במהלך המבצע פרצו כוחות "אלכסנדרוני" לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, פתחו בהתקפת נגד עזה ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בכפר, וכ-90 מלוחמי "אלכסנדרוני" נהרגו. מרדכי נהרג בקרב זה, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). בן עשרים ואחת בנפלו. חללי הקרב נקברו תחילה למרגלות התל. רק אחרי פינוי "כיס פלוג'ה", בעקבות הסכם שביתת הנשק עם מצרים בשנת 1949, הועברו גופותיהם לבית העלמין בנחלת יצחק, שם נטמנו בקבר אחים ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949). החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.