Itamar Golani

בן רעיה ואריה, נולד ביום כ"ט בניסן תרפ"ח (19.4.1928) בכפר בריוזובו, צפון אוראל, ברית-המועצות, אשר לשם הוגלו הוריו באשמת ציונות סוציאליסטית. בשנת 1930 עלה עמם ארצה, כשקיבלו רשות להחליף את עונשם בגירוש לצמיתות מברית- המועצות. הוא גדל בקיבוץ "השומר הצעיר" מברית-המועצות בחצר כנרת ואחר-כך במקום התנחלותו באפיקים. איתמר למד בבית-החינוך המשותף בעמק הירדן עד סיום כיתות-ההמשך. בכיתות הגבוהות התעניין במיוחד במקצועות ההומניים. הירבה להביע את הגות לבו ומחשבותיו בשאלות החברה ובעיות הקיבוץ, ובמכתביו, רשימותיו ושיריו הגיע לרמה ספרותית גבוהה. כבר מילדותו נתגלה בכושר מנהיגות ופעילות, היה פעיל בגדנ"ע ובסניפי "הפועל" בעמק הירדן ובביתו באפיקים, הצטיין בכל ענפי הספורט, בייחוד בשחייה ועשה הרבה בהדרכת הילדים במשק. משסיים את בית-הספר בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח והשתתף בפעולות נועזות ובקרבות רבים ובכולם הצטיין בקור-רוח ובאומץ-לב. היה אהוב על כל חבריו והיה דמות מחנכת בחברת-הילדים במשק. גם בימי גיוסו היה ער לבעיות הנוער והחברה והשתתף בבירורים בשאלות אלה. בשירות נתגלה כמפקד מוכשר, דואג ואחראי לאנשיו ושוקד על עיצוב הלך- רוחם. לפי תיאור מפקדו היה "יחיד בסגולותיו, אשר נשא באחריות לרבים תוך כשרון רב ומסוגל היה עוד הרבה יותר..." כמפקד כיתה בפלמ"ח השתתף בחודש יוני 1947 בפעולת הראדאר על הכרמל, כמפקד מחלקה - ביום 31.12.1947 בפעולה בבלד א-שייח' (כגמול על הרצח בבתי-הזיקוק), בחודש ינואר 1948, בהתקפה על בסיס כנופיות ליד שפרעם, ובחודש מרס, בהתקפה על כפר קנה, פיצוץ גשר ליד ג'נין בכביש ג'נין-חיפה, בהתקפה על כפר קעון (בסביבת טירת צבי), בקרב עם כנופיה על כביש עפולה-כפר יחזקאל, במיקוש באזור זרעין ובהתקפה על הכפר צנדלה באזור ג'נין. בחודש אפריל 1948 השתתף בקרב על משמר העמק. משם יצא לניתוח, חזר בתפקיד מפקד פלוגה לגליל העליון והשתתף בפשיטה על כפר אודיסה שבלבנון ובפיצוץ ארמון אחמד בק (בסוף מאי, במלחמה הרשמית עם מדינות ערב), בכיבוש מלכיה, ואחר-כך בכיבוש אל-קובאב בדרך לירושלים. בתקופת ההפוגה הראשונה שימש כמ"פ בדרגת סרן במשלטי לטרון. במבצע "דני" השתתף בכיבוש ענבה, ג'ימזו, ברפיליה ואל-בורג' ובהתקפה על פלוג'ה. האומץ, המרץ והכושר ששפעו ממנו דבקו באנשיו, שחיבבוהו והעריצוהו. משאת-נפשו היתה להשתלם אחרי המלחמה באוניברסיטה כדי להוסיף דעת לפיתוח כשרונו הפיוטי והספרותי. בהיותו בן 20 נשלח, בימי ההפוגה השנייה, להדריך בבית-הספר לקציני חיל-רגלים, ובכוח השפעתו עשו הקצינים גדולות בכיבוש הנגב. משם עבר באוקטובר למחנה הצנחנים. הוא עבר קורס צניחה, אך באחת הצניחות, ביום י"ד במרחשוון תש"ט (16.11.1948), קרה אסון, מצנחו לא נפתח, הוא נפל הימה וגופתו לא נמצאה. להערכתו כאדם וכאיש-צבא הוקדשו דפים יפים בקובץ-הזיכרון "עשרה" של קיבוץ אפיקים. ליום-השנה הראשון הופיע בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ספרו "נפש ותהום", הכולל פרקים מעזבונו. בקיבוץ אפיקים הוקם "בית איתמר" ובו חדר זיכרון, אולם ספורט ובמה. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.