Yosef Bul

בנם בכורם של מלכה ומשה, נולד ביום י' בסיוון תרפ"ז (10.6.1927), ביום השני של חג השבועות, בעיר איסטנבול, תורכיה, ובעירו למד בבית-ספר עממי. המשפחה, שהיתה ציונית, עלתה לארץ בשנת 1942 והוא אז בן 15. ההורים התיישבו בהרצליה והוא עבר הכשרה בקיבוץ עין החורש של "השומר הצעיר". היה חקלאי טוב וקנה לו ניסיון בעבודה בגינת הירק. יוסף המשיך בעבודתו החקלאית במושבה כשהוא מתגורר בבית הוריו. לאחר שעזב את הקיבוץ היה חבר בגדנ"ע, וכאשר פרצה מלחמת-העצמאות נעשה שירותו בגדנ"ע שירות קרבי לכל דבר. גויס בין הראשונים ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". כחצי שנה נלחם בחזיתות שונות ומילא את חובתו בנאמנות. כשבא בפעם האחרונה הביתה לחופשה, הביא איתו חלק ניכר מחפציו, בטענה שאין לו צורך בהם. באחת החופשות הקודמות אמר לאמו: "אמא, מהם חיי האדם? הן כדור אחד מספיק לקטלו". עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. מבצע "בן-נון א'" נועד לפרוץ את הדרך לירושלים. המשימה הוטלה על חטיבה 7, שזה עתה הוקמה, והיה עליה לכבוש את לטרון ולהגיע לאזור ירושלים. לצורך משימה זו תוגברה החטיבה בגדוד מחטיבת "אלכסנדרוני". בהתאם לתוכנית, הוטל על הגדוד מ"אלכסנדרוני" לכבוש את לטרון, על כוח מחטיבה 7 להשתלט על הרכס שמדרום ללטרון עד שער הגיא ושאר כוחות החטיבה ינועו בכביש לקרית ענבים. הכוחות יצאו למשימותיהם בליל 24-25 במאי 1948. זמן קצר לאחר היציאה נתקלו בכוחות הלגיון שהתברר כי היו עדיפים והסתייעו בתותחים, בשריוניות ובערבים מקומיים. בקרב הנסיגה הקשה, לנוכח עדיפות האויב ותנאי מזג-אוויר קשים, נפלו רבים מהלוחמים. בין הנופלים היה גם יוסף, שנפל ביום י"ז באייר תש"ח (25.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.