Benyamin Har-Zahav

בן יצחק וזהבה. נולד ביום כ"א באדר א' תשי"ז (22.2.1957) בתל- אביב. למד בבית-הספר 'בר-אילן' שבעיר. המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית 'נחלים' שבפתח-תקוה, וכשעלה לכיתה י"א חזר לתל-אביב, לישיבה התיכונית 'בר-אילן' וסיים בה את לימודיו התיכוניים. בני היה אהוד בכיתה ורכש לו חברים רבים. מכיתה ד' בבית-הספר היסודי היה חבר בשבט 'שובה' של תנועת 'בני-עקיבא' בצפון תל-אביב. במשך הזמן נעשה פעיל יותר ויותר בתנועה. הוא התלהב מאוד כאשר נערכו טיולים במסגרת השבט, ובמיוחד אהב את הפסגות והואדיות של הרי-יהודה. אין אפוא פלא, שבמקצוע הגיאוגרפיה במדרשת 'נחלים' הקדיש את עבודת-הגמר לנושא: 'מדבר-יהודה וים-המלח'. בני וחבריו שיוו אופי צבאי מובהק לטיולים שהשתתפו בהם בנים בלבד. הם יצרו הווי צבאי, עסקו ב'כיבוש יעדים' ובתרגילים צבאיים מאולתרים באמצעים פרימיטיביים. אופיו וסגולותיו המיוחדים של בני הקסימו את חבריו. אהב את הטבע ואת החיים. גם כאשר היה רציני, היתה ארשת של שובבות על פניו, ובנסיבות עליזות צחק צחוק משחרר ומדבק. באוגוסט 1975 הגיע מועד גיוסו לשירות הסדיר. ימים ספורים לאחר שנכנס ל'קלט' חזר הביתה והכריז בחיוך: "התגייסתי לצנחנים!" הוא נתברך בכושר פיסי מעולה, וזה בלבד כבר היה בו כדי לעשותו חייל טוב. אבל נוספו לכך גם מוטיבציה גבוהה ורצון עז להתגבר על כל המכשולים. באשר למעמדו של בני ביחידתו מעיד עליו המ"פ שלו: "בתוך המחלקה, בזכות דעותיו העצמאיות היה מהמנהיגים, מאלה הקובעים את הסטנדרטים החברתיים - מה נכון ומה אסור. היה מאלה שבעימות אתנו, המפקדים, כולם מסתכלים עליו, שיגיד משהו, שיהיה ה'דובר' הלו-רשמי". בתחילת דרכו בחיל-הצנחנים נפצע בידו בתאונת-דרכים. היד הושמה בגבס ולבני נשקפה ה'סכנה' שלא יתקדם על מחלקתו ולא יוכל לסיים את האימונים יחד עם חבריו. בני לא נכנע. ביחידה סיפרו אגדות עליו, כיצד המשיך להתאמן, כשידו נתונה בגבס, ואמנם בסופו- של-דבר לא פיגר אחר חבריו. סיים קורס-מ"כים ועוטר בדרגת רב"ט. נשלח לקורס- קצינים, אך משום-מה 'לא הלך לו'. הוא התכוון להשתתף בקורס חדש. בינתיים חזר לגדוד שלו, להדרכה, הוא אהב את פקודיו, והללו גמלו לו ביחס של הערכה רבה. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל בני בעת מילוי תפקידו באסון התרסקות המסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין שבנחלת-יצחק. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. המשפחה הנציחה את זכרו ביסדה קרן-מלגות בישיבה התיכונית שבתל-אביב, וכן בהוצאת ספר-זיכרון בשם 'בני'.