Yaakov Meir

בן משה ורבקה. נולד ביום כ"א בניסן תרצ"ו (13.4.1936) באנטוורפן שבבלגיה. עם פלישת כוחות הרייך לבלגיה במאי 1940 ברחה המשפחה אל דרום-צרפת ושם נאסרה על-ידי שלטונות וישי ונשלחה למחנה אחד ולאחר-מכן למחנה שני. משם עברה המשפחה למרסי. פעילותו של האב במחתרת נודעה לגרמנים שהציבו בינתיים חילות-כיבוש בצרפת כולה. הוא נאסר בראשית 1943, הוגלה לאושוויץ - ושם מצא את מותו. שאר בני-המשפחה עברו את הגבול בגניבה לשווייץ בשנת 1943 חדשיים לאחר מאסר האב, וכן התגלגלו עד שעלו לארץ בשנת 1946. בשעת גילגולם מארץ לארץ למד יעקב בבית-ספר יסודי בצרפת ולאחר-מכן בשוויץ ובעלותם לארץ נתקבל ל"עליית הנוער" והיה חניך המוסד "תלפיות" ברעננה, שם סיים את לימודיו היסודיים ולאחר-מכן נכנס לבית-הספר התיכון "עליה" שבפתח-תקוה. יעקב נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל ט"ז כדי לסייע בפרנסת אמו; אז למד ליטוש-יהלומים. באותה עת היה פעיל בתנועת "בני- עקיבא" וב"אליצור". כאשר האם נישאה בשניה מצא יעקב לראשונה אווירה ביתית חמה. לצה"ל גויס במאי 1954 ומחטיבת "גולני" עבר ללהקת פיקוד-הצפון ושם ולמרות הצלחתו בה בחר לשוב ולהצטרף לגרעין נח"ל בטירת-צבי מטעם "בני-עקיבא". עם שחרורו מצה"ל בסוף 1956 התחיל עובד כמדריך-נוער במשק-ילדים "מוצא" בירושלים ותוך כדי כך שקד על גמר לימודיו התיכוניים ועמד בבחינות-הבגרות האכסטרניות. בשירות-המילואים היה תותחן בטנק. אחרי נישואיו השתקעה המשפחה הצעירה בירושלים, ויעקב, אשר שאף להורות וראה את ייעודו בחינוך, עשה את ראשית צעדיו בבית-ספר האיזורי בעין כרם, שם התמסר לטיפוחם על ילדי מושבי-הפרוזדור, בני העולים החדשים. צמוד לקבוצת- החינוך המאומצת התחיל לבקר את האוניברסיטה העברית בירושלים ועד מהרה הפך לדמות מרכזית בחוגי הסטודנטים לפילוסופיה ולחינוך, מקצועות אשר להם התמסר. הוא הצטיין בלימודיו, זכה בפרס (על-שם זיו צפרירי ז"ל) ועם קבלת התואר .B.A התקבל לעבודת הוראה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשלוחה שלה בבאר-שבע בחוג לחנוך. נוסף לכך לימד יעקב בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בבית-הכרם וגם בסמינר למדריכים של "עליית הנוער". היה פעיל בחוגים רעיוניים שונים ואחד מדובריה החיוניים של האינטליגנציה הדתית. אבל עוד הוא עומד לגשת לבחינה לקבלת התואר השני, הוא תואר M.A, פרצה מלחמת ששת הימים; יעקב נמצא אז בשלבי סיומן של שתי עבודות- מחקר מקיפות בפילוסופיה היהודית ובפילוסופיה של החינוך, אשר מוריו החשיבו אותן כמקוריות ומעמיקות. עם התחלת המתיחות שלפני המלחמה אין הוא נקרא לשירות- מילואים מפני שהוצא מיחידתו כדי לעבור קורס בקיץ. הוא היה תובע מתלמידיו להתגייס ליחידות קרביות ומכאן שלא שקט עד אשר מוסדות צה"ל הסכימו לקבלו כמתנדב. הוא הוצב ליחידת-שריון שפרצה את דרך גבעת הראדאר ונבי סמואל לירושלים, ובקרב טנקים בגבעת המבתר במבואות ירושלים נפל ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. באולם הספרייה של בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה הוקם על שמו מדור לספרי-יהדות וכן הוקדשה פינה בספרייה הפילוסופית על שמו ועל שם חברו שמריהו ריביר, שאף הוא היה בין הנופלים. חותנו, ד"ר ארזי, הקדיש לזכרו את ספרו "מעין ההלכה", שהופיע מיד לאחר תום מלחמת ששת הימים. שרגא קדרי פירסם בקובץ "ולירושלים" (שהוציא סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים יחד עם הוצאת "יחדיו") את יצירתו "תמונה בכ"ח באייר" ולכותרתה הצמיד את ההקדשה: "לנשמותיהם של יעקב מאיר, הרצל הלוי, אבי רייזמן וחבריהם ז"ל, שחיברו בדמם את ירושלים יחדיו". בכתב-העת של האוניברסיטה העברית בירושלים פורסם מאמר עליו מאת אליעזר שביד. כתבה עליו פורסמה גם ב"מעלות", רבעונם של מורי בית-הספר העל-יסודיים. גם בחוברת שהוציאה עיריית נתניה לזכר בניה שנפלו על משמרתם הובאה רשימה עליו. כן הוקדשו עמודים מספר לסיפור-חייו ולתיאור קצר של קרבו האחרון. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי.