Leonardo Guzman

ליאונרדו (ליאו), בן חוליו וסימה, נולד ביום ו' בניסן תש"ט (5.4.1949) בסנטיאגו שבצ'ילה ועלה ארצה בשנת תש"ל (1970). הוא למד בבית-ספר יסודי בסנטיאגו ואחרי-כן המשיך לימודיו בבית-ספר תיכון שם. מאז היה ילד בן תשע היה ליאו חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" בסנטיאגו. הוא השתתף בסמינרים מטעם התנועה בצ'ילה ומחוצה לה, וברבות הימים היה מדריך ואף מונה לגזבר התנועה. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים, עבד עם סבו בחנות בסנטיאגו ולמד שנה בקורס לטכנאות רדיו בפוליטכניקום שבעיר. ליאו היה בחור צנוע ומלא חיים בעל פנים עליזות ועיניים טובות. הוא היה ידיד טוב, אהב מאוד ילדים והיה מוכן לעשות הכול למען הזולת. תמיד עשה דברים לפי העקרונות שהאמין בהם ולפיכך עזב בית ומשפחה ועלה ארצה. ליאו הגיע ארצה עם גרעין של התנועה, אחרי שבדרכם ערכו טיול בן שבועיים באירופה. עם אחיו התאום הצטרף לקיבוץ מגידו. למד עברית במשך חמישה חודשים באולפן בעין-החורש, ותוך כדי עבודה הסתגל לאורחות החיים בקיבוץ. הוא עבד במטע השזיפים של מגידו ולבו כאב כשנוכח שלבסוף עקרו את העצים מטעמי רווחיות. ליאונרדו התנדב לצה"ל במחצית ינואר 1972 כשנה אחרי שעלה ארצה וכחבר גרעין הוצב לנח"מ ולנח"ל המוצנח. לאחר סיום הטירונות ולאחר שעבר קורס צניחה, עשה תקופה של של"ת. את השל"ת עשה במגידו ועבד במטע תפוחי-העץ. בל"ג בעומר תשל"ג (1973) נשא לאישה את חברתו, שהכירה עוד בצ'ילה. בספטמבר 1973 הוצב בפלוגת התעלה של הנח"ל ונשלח למעוז על גדות תעלת סואץ. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה ליאו בשמירה במעוז מול העיר סואץ. הוא נפצע ברגלו מהפגזים הראשונים, שנחתו על גג הבונקר. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשחבריו נפלו בשבי המצרים, נמלט ליאו מהמעוז, אלא שאחרי-כן נפגע בחילופי יריות עם האויב ונהרג. גופתו הוחזרה מהשטח שבידי המצרים רק כעבור שנה ומחצה והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברעננה. השאיר אחריו אישה, הורים, שתי אחיות ואח-תאום. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בספר "ואני זוכר אותם אחד אחד", שהוציא לאור ארגון "יד לבנים" ברעננה, לזכר בניה שנפלו במלחמה, כלולים גם דברים על ליאו זכרונו לברכה.