Yosef Tom

יוסף, בן נעמי וחיים, נולד ביום ט"ו באלול תשי"א (16.9.1951) במעברת עמק חפר. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "מזרחי" בהרצליה, ואת לימודיו התיכוניים סיים בישיבת "קרית-שמואל" בחיפה. אחרי כן המשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטת "בר-אילן" ברמת-גן. יוסי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, נולד להורים יוצאי תימן, כבן שני בין שבעה אחים ואחיות. כילד היה ביישן ונחבא אל הכלים, נצמד אל אמו ואל אביו בראותו אדם שהיה זר לו. בחיי היום-יום בבית הצטיין בחביבותו ובחוש ההומור שלו. ברבות הימים התפתח וגדל להיות נער רגיש ומתחשב בזולת. בבית הספר אהב את הלימודים והיה שקדן וחרוץ. התלמידים בכיתתו אהבוהו, ואף מוריו העריכו את הישגיו במקצועות השונים, ואת המאמץ הרב שהשקיע בלימודים. יוסי הרבה גם לעזור בעבודות הבית אחרי שסיים את הכנת שיעוריו, ועזרתו הייתה תמיד חיונית בבית מלא ילדים כביתו. הוא נהג לטפל ברצון באחיו הקטנים, ובכך הקל על אמו והסיר מעט מן המעמסה שרבצה עליה. בעודו ילד הבין שמשכורתו של אביו, שהיה פועל בבית-חרושת, אין בה די לפרנסת כל בני-הבית. לפיכך ביקש ללמוד לימודים אקדמיים, גם בגלל העניין שבהם וגם בגלל הסיכוי להשתכר היטב ולעזור למשפחתו. הוא הלך ללמוד בישיבה תיכונית, כדי לחזק ולבסס את אמונתו העמוקה בדת אבותיו. בישיבה התיכונית למד לימודי קודש לצד לימודים רגילים. הוא מצא ענין בשינון, בפלפול ובהתעמקות במצוות ובחובות, וביחסי אנוש. יוסי היה אוהב-אדם וחדור קשר עמוק אל הארץ ואל העם. דווקא משום היותו דתי ומאמין כל-כך, ראה צורך להתגייס לצבא, ולהגן על העקרונות האידיאלים, שנראו לו חשובים ויסודיים בקיומנו כאן. יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון", הוצב לשרת בתפקיד תותחן טנק ביחידה של חיל השריון בדרום. הוא אהב את חיל השריון והיה גאה בו. לא אחת ציין את האחוה השוררת בין החיילים ובין צוותי הטנקים. במכתב שכתב לאחותו סיפר על היותו תותחן בטנק של מפקד המחלקה, ועל שהוא גאה שבחרו בו לתפקיד זה בצוות. יחד עם זאת הודה, שהדבר מעמיס עליו עבודה נוספת ודרישות גדולות יותר, שכן המתח בטנק המפקד אינו דומה לזה שבין אנשי צוות טנק אחר. במכתב שכתב המפקד על יוסי נאמר: "...חייל למופת, חבר נאמן לנשק". בתקופת שירותו רכש חברים רבים, שידעו להעריך אותו כאדם, כלוחם וכידיד. יוסי ידע תמיד לעזור לחבר ברגע הנכון, וחבריו שתפו אותו בבעיותיהם ובחוויות שעברו עליהם. הם נהגו גם לבקר איש בבית חברו, לשוחח הרבה ולבלות ימי חופשה יחדיו. כשהיה בא הביתה בחופשות נהג יוסי לעזור להוריו בטיפול באחיו ובתיקונים קטנים בבית. עם תום שירותו הסדיר שוחרר והוצב ליחידת מילואים, שבה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר ששוחרר נתפנה להגשים את שאיפותיו והחל בלימודים אקדמיים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן. קשיים רבים נערמו בפניו, מחמת היותו בן למשפחה מרובת ילדים. אביו לא יכול לעזור לו במימון לימודיו, והוא נאלץ לפרנס את עצמו ולממן את לימודיו בעצמו. לפיכך עבד כסוכן ספרים ואחרי כן עבד במשתלת-פרחים. בהעדר חדר שקט שיוכל לעשות בו את שיעוריו באין מפריע, הפך את המחסן שבבית הוריו לחדר לימודים. למרות הקשיים תמיד היה חיוך על פניו, ולא ניכר שמץ מרירות בשיחות עמו. על בעיותיו הגיב במלים: "הכל שטויות", כמנסה לומר: זו דרכו של עולם, ואל לנו להתייחס לדברים ברצינות רבה מדי. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יוסי ונשלח לחזית בסיני. בקרב שנערך ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), ממזרח לאיסמעיליה, נפגע יוסי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.