Menashe Gabai

מנשה, בנם בכורם של חיאבי ושמחה, נולד ביום י"ז באדר א' תשי"א (23.2.1951) בירושלים. הוא למד ארבע שנים בבית-הספר היסודי-דתי "מגן דוד" שבמרכז הבירה, וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הדתי "ענף החיים". אחרי-כן המשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון הדתי "הימלפרב", וסיים בהצטיינות את לימודיו, חרף מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה והעדר נוחות אותה יבקש תלמיד. הרצינות שיחס מנשה ללימודיו היתה מן המופלאות בעיני הוריו ומוריו גם יחד. נער שקט, נבון וחרוץ היה מנשה, הוא שקד על לימודיו ועשה בהם חיל. כתלמיד בבית-הספר היסודי, ויתר על משחקי הילדים לטובת הכנת שיעורי הבית כראוי. גם בבית-הספר התיכון הצטיין בלימודיו והיה אהוד על מוריו. פעמים אחדות לא השיגה יד הוריו לקנות לו את ספרי הלימוד. קשיים משפחתיים וקשיי פרנסה העיקו על נפשו של מנשה, אך בזכות התמדתו בלימודים ומאמציו הרציניים לרכוש דעת, הצליח להתגבר על כל המכשולים. כשסיים מנשה בהצטיינות את לימודיו התיכוניים בקיץ תשכ"ט, הציע לו מנהל בית ספרו להמשיך מיד את לימודיו בבית המדרש למורים בירושלים. חבר המורים, ובראשו המנהל, נתנו בידי מנשה מכתב המלצה חם, אך מנשה טען, שלא יוכל להמשיך את לימודיו בטרם מילא את חובתו לצה"ל. נער ישר ובעל מצפון היה, ומודע לחובתו של כל נער בוגר בישראל. גם בבית הוריו התגלו מידותיו הטובות של מנשה והוא סייע למשפחתו בעצה ובמעש וטיפל באחיו ובאחיותיו. מנשה היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", וראה בה מסגרת מופת לשילוב פעילות חברתית ושמירת מצוות. הוא השתתף בטיולים שנערכו מטעם התנועה והרבה בפעילות ספורטיבית, גם בתנועה וגם מחוצה לה. כמו-כן הצטיין במשחק הכדורסל ולא החמיץ הזדמנות להשתתף במשחק ידידותי או בתחרות מטעם מועדון השכונה. בשעות הפנאי עסק במלאכת עץ. הוא אהב ליצור דגמים ומבנים מעץ והכין דגם מוקטן של הכותל המערבי, עוד בטרם שוחרר הכותל על-ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. מנשה היה בחור נבון ואחראי, נער נאה בעל עיניים כחולות עירניות, מקור גאווה ושמחה להוריו. מנשה גויס לצה"ל בשלהי יולי 1969 והתנדב לנח"ל. לדבריו, הנח"ל הוא המשך ישיר לפעילות במסגרת התנועה הדתית של "בני עקיבא". לדעתו היה השירות במסגרת הנח"ל שילוב של עבודת-כפיים ברוכה, אחיזת נשק ושמירת מסורת. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה וזכה לענוד כנפי צנחן. במרוצת שירותו הצבאי השתלם בקורס רגמים ובקורס מקצועות טנק, ועשה זמן מה בקיבוץ "עין צורים" הסמוך לאשקלון. כבר בתקופת שירות החובה טעם את טעם המלחמה. בימי מלחמת ההתשה שירת תקופה מסוימת על גדות תעלת סואץ, וחזה מבשרו את אימת הקרב. הוא היה חייל מסור ואחראי, ובהתנהגותו הצייתנית שימש דוגמא לחיילי היחידה. בקיץ 1972, כשהשתחרר מהשירות הסדיר, הוצעה לו עבודה במקומות אחדים. אנשים שהטיבו להכירו וידעו את מעלותיו, בקשו להעסיקו אצלם. מנשה שקל כל הצעה לגופה ודחה את כולן בעדינות האופיינית לו. חרף קשיים כלכליים בחר לשוב ולהקדיש את זמנו ללימודים ונכנס ללמוד בבית המדרש למורים על-שם ליפשיץ בירושלים. הוא חלם להיות מורה בישראל וזכה להגשים את חלומו עוד בתקופת לימודיו, כשהורה שיעורי-עזר בהתנדבות בבית-הספר "ענף החיים", מקום שם למד בילדותו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היו מנשה ובני משפחתו בעיצומה של תענית היום הקדוש. לעת ערב התדפק מחלק הצווים על דלת ביתה של משפחת גבאי. מנשה נשלח לחזית הדרום, השתתף בקרבות על "החווה הסינית" והיה עם הכוחות שחצו את התעלה אל תוך מצרים. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), נפל מנשה בקרב על העיר סואץ והובא למנוחת-עולמים בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד יחידתו: "רב-טוראי מנשה שירת ביחידתנו כטען-קשר. הוא הוכיח עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור, היה מקובל ואהוד על חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור לחבריו".