Arie-Meir Kesler

אריה-מאיר (ארי), בן רגינה ושמריהו, נולד ביום י"ב באייר תש"ט (11.5.1949) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי בצהלה ובבית-הספר התיכון "רמת-השרון" בנוה-מגן. אריה נמנה עם חניכי תנועת "הצופים", והיה חבר פעיל בקן צהלה. הוא אהב מאוד ציור והרבה לבקר במוזיאונים ובתצוגות אמנות שונות והתעניין בתמונות ובפסלים. כשלמד באוניברסיטה, נמנה עם החוג לשיוט ולשחייה שלה. אריה היה אדם אופטימי, שמעודו לא איבד את אמונתו בעתיד ואת תקוותו בבני אדם. הוא ידע להתגבר על הקשיים שנצבו בדרכו בעקשנותו המרובה והתמיד בנסיונותיו עד שהצליח למלא את המשימות ולעמוד באתגרים שהציב לעצמו. הוא הכיר את חסרונותיו אך ידע לנקוט דרכים מתאימות כדי להתגבר עליהם. מאז ומתמיד אהב את הטבע ואת השלווה ושנא את האלימות בכל לבו. ידיד אמת היה לכל חבריו, ביתו היה חם ופתוח לאורחים המרובים שפקדו אותו. הוא היה בעל מזג טוב ורוח נדיבה, נהג בכל אדם כבוד ועזר ברצון לכל אדם בעצה ובמעשה. אריה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס מפקדי טנקים. מאחר שהצטיין, נתמנה מדריך בבית-הספר לשריון. הוא היה איש ביצוע מעולה, חבר וידיד ומקובל על מפקדיו, ידע להתגבר על קשיים ומילא ברצון ובהבנה כל תפקיד שהוטל עליו. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתעודת השחרור כתבו עליו מפקדיו: "אריה שימש כמפקד טנק, מילא היטב את תפקידו והצטיין בנאמנותו, במסירותו וביושרו". לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא כפעם בפעם לתקופות של שירות מילואים. משחזר לחיים האזרחיים נכנס לעבוד בחברת המחשבים נ.סי.ר., השתלם בקורס למתכנתים, והמשיך בלימודיו באוניברסיטת תל-אביב, בפקולטה לכלכלה ולמדעי החברה. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו אילה והיה לה בעל אוהב ומסור, כפי שהיה בן נאמן וטוב להוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אריה ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. מפקדו סיפר עליו, שנלחם בגבורה ובחירוף נפש בכל המשימות שהוטלו עליו, ועבר פעמים אחדות מטנק לטנק. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), כשלחם בטנק המפקד בקרב שהתחולל בצומת "חזיזית-מאדים" שבגזרה הצפונית, נפגע בטיל ונהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. משזוהה, הובא למנוחת-עולמים הוא ואנשי צוות הטנק שלו לקבר אחים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אריה היה איש צוות טנק, חייל אמיץ לב ואיש שריון למופת, אשר ביצע את המוטל עליו ללא דופי ובגבורה. התחבב על חבריו לנשק ועל מפקדיו, ונפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו". חטיבתו הוציאה לאור חוברת בשם "ההולכים ראשונה" לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ואריה בתוכם.