Naim Shmuel

נעים, בן מרים ושמואל, נולד בסלמניה שבעיראק בשנת תרצ"ט (1938) ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"י (1950). את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "דוב הוז" ביפו, ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר "יד סינגלובסקי" בתל-אביב, בשיעורי-הערב. כשהיה נעים בן ארבע שנים בלבד, נכנס ללמוד ב"חדר", כפי שהיה נהוג בין היהודים שומרי-המסורת. במקביל ללימוד התנ"ך ב"חדר" למד גם בכיתה מעורבת, יחד עם ילדים מוסלמים. כשהיה בן שתים-עשרה עלה ארצה עם בני משפחתו, ששוכנה במעברת "געתון". הם גרו שם באוהל במשך כחצי-שנה, ואז עברו לצריף. בגלל התנאים הקשים לא יכול נעים להשתתף בלימודים ובפעילות החברתית של בית-הספר בשכונה, ולאחר שנה עבר למעברת "מגידו". דודו הזמין את המשפחה וערך לנעים את חגיגת ה"בר-מצוה" יחד עם בנו, שהיה אף הוא בן שלש-עשרה, מאחר שלמשפחת שמואל לא היו אז אמצעים לעריכת מסיבה לעצמה. גם במעברת "מגידו" היו התנאים קשים והמשפחה נדדה למעברת "כפר-יונה", ומשם עברה ליפו. בשנת 1953 חלה אביו, והמצב הכלכלי החמיר עד לבלי נשוא. נעים נשלח לעבודה, והמשיך את לימודיו בערבים. נעים גויס לצה"ל בראשית ינואר 1956, ולאחר הטירונות הוצב כלוחם ביחידת חרמ"ש. הוא השתתף במערכת סיני. כתום שנה בערך שוחרר מהצבא עקב היותו המפרנס היחיד של משפחתו, אולם כפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. הוא עבד בכל מיני עבודות, ולמד בערבים. אחיו הצעיר נישא ועזב את הבית, ונעים נשאר עם הוריו ועם אחותו. מצבו של האב השתפר והוא החל לעסוק במלאכות קלות. נעים נשא לאישה את בחירת לבו שרה, והזוג הצעיר נשאר לגור עם ההורים, בחדר שהוקצה להם. בתם הראשונה, חיה, נולדה בשנת 1959, וכעבור כשנה וחצי נולד בנם איתן. בשנת 1964 נולד בנם הקטן, יובל. בשנת 1967 השתתף נעים במלחמה והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". ברבות הימים הוענק לו גם "אות השירות המבצעי". בשנת 1964 פונתה המשפחה מגבעת-העליה ביפו, עקב הסכנה שבמגורים במבנה הרופף ששימש להם בית. ההורים עברו לגור בבית לחוד, ונעים עסק בעבודות רבות, והחליף אותן לעתים מזומנות. לבסוף החליט לפתוח עסק משלו, בשותפות עם אחיו הצעיר ועם שותף נוסף. יום אחד פרצה שריפה בביתו, עקב התפוצצות מיכל הגז הנייד, שעמד נעים לקחת לפיקניק עם משפחתו. הוא לא איבד את עשתונותיו והתגבר על השריפה בעזרת שטיח, למרות האש שאחזה בשערו, ולמרות הכוויות בידיו ובחזהו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקראה יחידתו להיערך להגנה היקפית על גבעת מדרום לאחד המוצבים ברמת הגולן. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) עם שחר, נפגע נעים ונהרג בהפגזה על כוחותינו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת ושני בנים, הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לנעים הייתה נכונות בלתי מסויגת למלא את כל המוטל עליו... בעל כושר ארגוני, רוח טובה ויחס רציני לכל תפקיד. חייל למופת, אחד מן היסודות של מחלקתנו". משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו.