Mishel-Victor Asoid

בן אסל ודוד, נולד בשנת תרפ"ו (1926) בפריז. היה בן לנישואי תערובת, אביו יהודי ואמו נוצריה. בילדותו קיבל חינוך נוצרי ועל יהודים ויהדות לא ידע דבר. כשהיה בן שלוש-עשרה מתה עליו אמו ויחד עם אביו עבר לתוניסיה. בשנת 1943, כשהודברה תוניסיה תחת מגפי החיילים הנאצים, התגייס מישל לכוחות צרפת החופשית, שאורגנו על-ידי הגנרל דה- גול, והשתתף בקרבות קשים. במערכה ליד מונטה קאסינו שבאיטליה הצטיין באומץ-לב נדיר וזכה בצלב המלחמה על פעולתו בקרב. לאחר-מכן עבר להילחם בחזית צרפת. השתתף בקרב הידוע ליד בלפורט, חצה עם הכוחות הצרפתיים את הריין והשתתף במערכה על אדמת גרמניה. לאחר תום המלחמה נפגש לראשונה עם אחיו היהודים ניצולי מחנות המוות. פגישות אלה קרעו בנפשו פצע עמוק. המראות שראו עיניו על אדמת גרמניה, מעשי הפשע האכזריים שעשו הגרמנים וסבלם האיום של קורבנותיהם לא נתנו לו מנוח ביום והדירו שינה מעיניו בלילה. הוא חזר לבית אביו בתוניסיה שבור ורצוץ, לא הצליח להסתגל לחיים בבית ולא מצא לו מקום. לפתע, באורח פלא, הוארו חייו באור יקרות. הוא מצא את שביקש. הוא שמע על מלחמת העצמאות של היישוב היהודי בארץ-ישראל ועל אוניית נשק שעומדים לצאת בה לוחמים לעזור לאחיהם להילחם על שלמות המולדת. ללא שהות ופקפוק נפרד מאביו והפליג למרסיי. ביום עלותו על סיפון האונייה "אלטלנה" שלח גלויה לאביו ובה כתב: "היום אני חוזר הביתה". היתה זו הידיעה האחרונה שנתקבלה ממנו ואשר העידה על תקוותו לחיים חדשים. "אלטלנה" הפליגה ממרסיי ביוני 1948, כשעל סיפונה נשק רב ותחמושת וכ850- חיילים-מתנדבים, רובם הגדול מפליטי השואה שאומנו במחנות על-ידי מדריכי האצ"ל. "אלטלנה" הגיעה לחופי הארץ ובכך נפתחה אחת הפרשיות הסוערות והעגומות בתולדות ישראל החדשה. אי-הבנות, שיבושי קשר ושיקולים ממלכתיים של מדינה שרק נולדה חברו יחדיו וחוללו טרגדיה שבה ירו יהודים על יהודים. אחד מחלליה של הטרגדיה הזו היה מישל, שנהרג בחילופי האש ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הוא חזר למולדתו אך תקוותו לחיים חדשים לא נתגשמה.