Baruh Yeruhamzon

בן חנה-דינה ומשה, נולד ביום י"ג באלול תר"ץ (6.9.1930) בווארשה, בירת פולין. בהיותו בן תשע נמלט עם אביו מגיטו וארשה והצטרף לפרטיזנים הפולנים. הוטל עליו תפקיד ריגול במחנות האויב. שנתיים עשה בתפקיד זה אך נאלץ להימלט מחמת פעולות טיהור שנערכו על-ידי הגסטפו. בהגיעו לגבול נתפס ועונה קשות. כיתום נמסר לחסות עזרה סוציאלית פולנית ומכאן הצליח אחרי זמן-מה להגיע ליערות בין נובוגרוד ללומז'ה, כדי להצטרף לפרטיזנים הרוסים. בשנת 1944, בבוא הצבא הרוסי, הצטרף אליו ובהשתתפו בפעולות נגד האויב הגרמני זכה באות-הצטיינות. כנער שחונך בבית הוריו ברוח ישראל ובאהבה לארץ-ישראל, עבר עם תום המלחמה להכשרה בקיבוץ ברוכוב בווארשה. בשנת 1946 עלה עם חברת-נוער שצורפה לקיבוץ שפיים. שנות המצוקה שעברו עליו לא עירערו את יסודות נפשו ואמונתו באדם. ברוך התערה מיד בחיי הקיבוץ והיה הרוח החיה בחברה וגם במחולות שליד המדורה. בתום שתי שנות הכשרתו בחברת-הנוער צורף להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, בחטיבת "הראל". מלחמת-העצמאות החזירתו לשורות הצבא. בשלב השני של מבצע "דני", לקראת ההפוגה השנייה, נערכה פעולת "מיקי", שאחד מיעדיה היה כיבוש מתחם לטרון. היתה זו ההתקפה הרביעית על מתחם זה והמשימה הוטלה על חטיבת "הראל". התוכנית היתה לתקוף ממזרח, לכבוש את "רכס התותחים" ומשם להתקדם ולכבוש את כל המתחם. הכוח יצא למשימתו בליל 15-16 ביולי 1948 וכבש את מרבית הרכס תוך התגברות על התנגדות קשה של חיילי הלגיון. האויב ערך התקפת-נגד ואף הפעיל, לראשונה בלילה, את עתודת השריון שלו. הופעת השריוניות הפתיעה את לוחמי "הראל", לא היה ברשותם נשק נגד טנקים ובלחץ האויב נאלצו לסגת. ברוך היה בין אלה שאי-אפשר היה להצילם. הוא הושאר במקום ומת ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.