Michel Prešt

בתם הבכורה של אירינה ואדוארד. נולדה ביום כ"ט בתשרי תש"ס (9.10.1999) ברמת גן. אחות לאריה. מישל – ילדת פלא מוכשרת ומיוחדת במינה, עשתה את ראשית חייה בגוש דן. עוד כפעוטה הפגינה כישורים מוטוריים ומיומנויות למידה יוצאי דופן לגילה, ובתקופת הגן לימדה את עצמה לדבר, לקרוא ולכתוב בשפה הרוסית, בלא כל עזרה מבחוץ. באותם ימים גם התברר כי שתי ידיה דומיננטיות במידה שווה, באופן שיכלה לבצע את אותן פעולות גם ביד ימין וגם ביד שמאל. את לימודיה היסודיים החלה בבית הספר "ישעיהו" שבחולון, תוארה כילדה שקטה ועדינה שעיניה שיקפו את טוב ליבה ואת האהבה הגדולה שניחנה בה כלפי העולם, ובלטה כתלמידה מצטיינת. "מישל הביאה הביתה תעודות 'משעממות'," סיפרה אימה, "ותמיד קיבלה 100 בכל המקצועות." לאחר מעבר המשפחה לבאר שבע, המשיכה את לימודיה בבית הספר היסודי "מצפה" שבעיר. גם כאן הגיעה להישגים גבוהים והרבתה לסייע לחבריה לכיתה. כתבה אורלי, המחנכת: "מישל הייתה ילדה מדהימה, שקטה וצנועה. הצטיינה ללא שום קושי אבל מעולם לא התפארה בהצלחות שלה." תחומי העניין והתחביבים של מישל היו מגוונים, ונעו על הקשת הרחבה שבין אומנויות לספורט. היא אהבה מאוד מוזיקה, וניגנה בחליל ובגיטרה; ידעה לצייר יפה ולמדה טכניקות שונות; נמשכה לאומנויות לחימה והתאהבה בקראטה, ספורט בו התאמנה הרבה, התקדמה במהירות, השתתפה בטורנירים ובתחרויות וזכתה בעשרות מדליות. את לימודיה בחטיבת הביניים החלה בבית הספר "עירוני ג' מקיף באר שבע", בכיתת מצוינות. לאור נתוניה הגבוהים, נטיותיה הריאליות והשאיפה שטיפחה כבר אז – לשרת בחיל האוויר – עברה ללמוד במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בבאר שבע ("הטכני") והייתה לשוחרת במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. כהרגלה הצטיינה בלימודים, הייתה הראשונה לעזור לכולם גם אם הדבר בא על חשבון הזמן והצרכים שלה, ומצאה גם זמן להתנדב בקהילה. סיפרה ליבי, חברתה הקרובה: "מישל הייתה בחורה שקטה אבל עם עולם פנימי עשיר ואינטליגנציה רגשית סופר-גבוהה, מלאה בענווה וברוך. תלמידה מצטיינת שהבינה הכול בשניות, תמיד שאפה ליותר, ואנחנו הלכנו אחריה. כולנו הערצנו אותה ואת הדרך שלה, וידענו שתצליח בכל מקום שתלך אליו. היא הצטיינה בכל דבר שנגעה בו ודחפה את כולם להיות הכי טובים." מישל הייתה פורצת דרך בהיותה הבת הראשונה – והיחידה בתקופתה – שנמנתה עם קבוצה קטנה ואיכותית של תלמידים שעסקו בכתיבת קוד בשפות תִכנוּת שונות. חבריה למגמה סיפרו כי שימשה להם מודל לחיקוי, בראש ובראשונה בזכות אישיותה המיוחדת וחיוכה התמידי שהפכו את הסביבה הכה-תחרותית ומרובת הלחצים לנעימה ומכילה: "היית דוגמה ומופת, דחפת את כולנו קדימה למרות שאף פעם לא הצלחנו לעבור אותך בציון של המבחן. נשארת תמיד צנועה ובן אדם שכיף להיות בחברתו," כתב סטס, ויואב הוסיף: "למישל היה לב ענק שמלא בטוב ורק טוב. הנוכחות שלה הורגשה היטב בכל מקום. חברה טובה, תמיד עוזרת ודואגת, רגישה לכולם, והכי חשוב – מכבדת. לפני כל דבר אחר היא הייתה בן אדם. פשוט אחת ויחידה." בגישה שהובילה ובדרך שהתנהלה בה, שוב ושוב הוכיחה מישל כי טובת הכלל חשובה יותר מאשר ההישגים האישיים. היצירתיות והחריצות שהפגינה תרמו להישגי המגמה, להתפתחותה של המכללה לעבר מקצועות העתיד ולפתיחת מגמה ייעודית של הנדסת תוכנה. בסיום לימודיה, בעוד כל חבריה מתגייסים, החליטה לבחור במסלול עתודה, שמשמעותו – דחיית השירות הצבאי בארבע שנים לטובת לימודים לתואר ראשון, ולאחר מכן גיוס לתפקיד משמעותי בצבא – וזאת כדי למצות את יכולותיה ולתרום את המרב למדינה שכה אהבה. מישל התגייסה לצה"ל ב-6 בנובמבר 2017 במסגרת העתודה האקדמית, והחלה את לימודיה במגמה למערכות מידע שבמחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2018 עברה טירונות בבסיס הטירונים "דותן", ולאחריה חזרה לספסל הלימודים. כשפרצה מגפת הקורונה בישראל, בתחילת שנת 2020, הקדישה זמן לתמיכה נפשית במבוגרים באמצעות שיחות טלפוניות שהקלו את מצוקתם והפיגו את בדידותם. באוקטובר 2021 סיימה את לימודיה האקדמיים בהצטיינות, וב-25 בנובמבר החלה לשרת בתקן קצינה בבסיס חיל האוויר "תל נוף". באביב 2022 השתתפה בקורס קציני מטה בבית הספר לקצינים שבבה"ד (בסיס הדרכה) 1, המשיכה להשלמה חילית בחיל האוויר, הוסמכה כקצינה, ושובצה בתפקיד קצינת תכנון ופיקוח הייצור (תפ"י) בטייסת תחזוקה בתל נוף. שנה וחצי הספיקה מישל לשרת בטייסת, ורק החלה לפרוח. "היית אדם מדהים וטוב לב ועוררת השראה בצניעותך, בתום ובשקט שלך," כתבו חבריה ליחידה, "כולך שלווה פנימית טהורה. בכל רגע ורגע למדנו ממך על ענווה, צניעות ואהבת כל אדם באשר הוא אדם." מישל הייתה רק בתחילת הדרך וכל עתידה לפניה. תאונת דרכים מחרידה שאירעה בכביש הגישה לבסיס "תל נוף" בין שלושה כלי רכב, שבאחד מהם נסעה, שמה קץ להבטחה הגדולה ולחיים שעוד לא הנצו. סגן מישל פרשט נפלה בעת מילוי תפקידה ביום ט"ו בשבט תשפ"ג (6.2.2023) והיא בת עשרים ושלוש. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותירה אחריה הורים ואח. רבים מתושבי באר שבע, מורים וחברים ללימודים ולשירות הצבאי, ליוו את מישל בדרכה האחרונה, לצד בני משפחתה. "אלוהים לוקח את הטובים," ספד לה רכז השכבה בבית הספר התיכון; "הבחורה הכי מקסימה נלקחה, היא הייתה אמורה לטרוף את העולם," קוננו החברים. כתבו חבריה לשירות: "מישל אהובה, חברה טובה, אחות יקרה. בלתי נתפס שאינך איתנו. כמה שאת חסרה ביום יום. תודה על מי שהיית ומי שאת. אוהבים ומתגעגעים אלייך מאוד. יהי זכרך ברוך."