Elior Ifrah

First Sgt. Elior Ifrah, 34, a police detective in the Negev district, from Ofakim, was killed while battling the Hamas attack on the Supernova music festival on October 7.

Elior was working as a police officer helping to secure the festival that morning. With the start of the rocket attacks, he called his wife at home and told her that things were crazy and he was trying to help everyone leave. Shortly afterward, he called to warn her of the terrorist invasion, telling her to lock the doors and close the shutters at home in Ofakim.

At the site of the rave, Elior worked to help partygoers flee and hide, protecting them with his body until his very last bullets. He was shot and killed while calling on others to flee, alongside his friend and colleague First Sgt. Sharon Rahmani.

He was buried in Beersheba on October 10. He is survived by his wife, Hen, their three children, Lavi, 7, Harel, 5, and Ilay, who was born 7 months after his father was killed. Elior is also survived by his parents, Rita and Zion, and his brothers Shlomi and Avihai.

Born and raised in Beersheba, Elior was always good with his hands, including focusing on art during school, always being handy around the house and later even helping to build his own home. He completed his IDF service in the Border Police, staying on past the mandatory period and moving to serve in the Gaza Division, according to an Ofakim municipal eulogy.

In 2015, Elior enlisted in the Israel Police, serving as a detective in the Negev District’s investigative and intelligence unit. Loved ones described him as dedicated to the job, always aspiring to learn and develop further in the role and bring new ideas and technological advances to the unit.

He was a doting father to Lavi and Harel, and he was thrilled about the newest baby on the way — which the couple had only found out about not long before Elior was killed.

His father-in-law, Vili, wrote on Instagram to “Elior, my beloved son-in-law with the permanent smile and kind heart. You always helped me, always volunteered to assist others in everything. You knew it all. I will miss you so much. I promise to watch over my Hen and the sweet grandchildren you left us.”

His wife, Hen, told a local news site that Elior “always said that nothing was impossible. You want it? Work for it. When he took a project upon himself he would always carry it out in the best way, he was a perfectionist with hands of gold, he researched and learned out of curiosity and ambition to be the best. The salt of the earth.”

In their own home in Ofakim, which they moved to five years before Elior was killed, he played a role from start to finish, she said, “the plaster to the a/c units, the pergola, carpentry and the closets. We dreamed together and we got to achieve those dreams… Elior always said that anyone can achieve the dreams in their heart with their own hands.”

“He had such high levels of generosity, he always helped others with patience and calm,” she added, “with a smile on his face and crazy charisma that bowled people over. A funny guy. His friends say that even after his death he continues to help them in moving ways.”

בנם של ריטה וציון. נולד ביום י”ח בסיוון תשמ”ט (21.6.1989) בבאר שבע. אח לשלומי ואביחי. אליאור גדל והתחנך בבאר שבע, למד בבית ספר יסודי בשכונת מגוריו והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון ב”מקיף ז’“ בעיר, במגמת אומנות. היה נער חברותי ואהוב, שאפתן וחדור מטרה, חייכן ובעל כריזמה מיוחדת. בהגיעו לגיל גיוס התגייס כלוחם במשמר הגבול (מג”ב) ושובץ ליחידת מג”ב ערבה. מילא את תפקידו במקצועיות ובמסירות, חדור מוטיבציה להגן על אזרחי המדינה. במהלך שירותו עבר קורס מ”כים ושימש כמפקד כיתה ביחידה. עם תום שירותו הסדיר המשיך לשירות קבע באוגדת עזה. לאחר שהשלים קורס נגדי משמעת, מונה לרס”ר (רב-סמל ראשון) האוגדה ושירת בתפקיד זה במשך כארבע שנים. בלט בכישוריו החברתיים, בהובלה אישית ובהנעת חייליו לשירות משמעותי ומסור. במהלך תקופה זו נישא לחן, אהובת נעוריו. יחד הקימו את ביתם בעיר אופקים ונולדו להם שני בנים – לביא והראל. אליאור היה אבא מעורב, חם ואוהב, שנוכחותו בבית הורגשה בכל פרט. בעת נפילתו בקרב, חן הייתה בתחילת הריונה השלישי, הריון שזכה לידיעתו ולתחושת אושר עילאית, אך את פרי אהבתם – בנם עילאי – לא זכה לראות. בפברואר 2015, מיד לאחר סיום שירות הקבע, התגייס למשטרת ישראל והחל את דרכו כבלש ביחידה המרכזית (ימ”ר) נגב. במשך שלוש שנים לקח חלק פעיל בפרשיות מסווגות ובמאבק בארגוני פשיעה, בסחר בסמים ובפתרון תיקי רצח. הצטיין בעבודתו, הפגין תושייה ונחישות ותרם רבות להצלחת משימות היחידה. בהמשך דרכו עבר למחלק המ”מ (מודיעין מבצעי) במערך המבצעים הטכנולוגיים של אגף המודיעין והחקירות. אליאור התבלט ביכולותיו הטכנולוגיות, ביצירתיותו וביכולת התכנון והביצוע הגבוהות שגילה. הוביל יוזמות חדשניות וסייע בפענוח תיקי פשיעה חמורים, תוך תרומה להצלת חיי אזרחים. בזכות הצטיינותו התעניינו בו יחידות מיוחדות ובהן הימ”ס (יחידת המסתערבים) והימ”מ (היחידה הלאומית ללוחמה בטרור), והוא שקל את המשך דרכו. המוטו שהנחה אותו כל חייו היה האמונה שכל אדם מסוגל להגשים כל חלום המצוי בליבו, בעזרת נחישות, אופטימיות ואמונה עצמית. בכל אתגר מקצועי היה שואל – “למה מה חסר לידיים שלנו?”, משפט שהפך עם הזמן לסמל ולמורשת במערך המבצעים. אליאור ניחן בחריצות בלתי מתפשרת, חתירה למצוינות, וסקרנות אין-סופית. היה הראשון להושיט עזרה, תמיד בענווה, בצניעות ובשמחה. האמין תמיד כי עשיית הטוב מביאה טוב לעולם. תמיד אמר “תעשה טוב - תקבל טוב”. אליאור ניחן בידע עולם נרחב, כושר למידה יוצא דופן, וידיים שהיטיבו לברוא ולתקן כל דבר. הוא היה דמות נערצת – בעל, אב, חבר ומדריך, שהערכים שהאמין בהם היו לו דרך חיים. בשבת, כ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023), בשמחת תורה, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע רצחנית על יישובי עוטף עזה, שדרות, אופקים ונתיבות, על משתתפי מסיבת טבע ליד רעים ונירים, על בסיסי צה”ל ועל אזרחים בדרכים. באותו בוקר עבד אליאור במסיבת “נובה” בסמוך לקיבוץ רעים, כבלש סמוי לאיתור סחר בסמים. עם תחילת ירי הטילים וחדירת המחבלים, פעל באומץ וללא לאות לסייע לבאי המסיבה להתחבא ולהימלט מהאזור, כשהוא מגן עליהם באמצעות מעט התחמושת שהייתה ברשותו. בשעה 7:40, כאשר חדרו המחבלים לאזור, התקשר אליאור למפקדיו ודיווח על המצב, תוך שהוא נלחם בעוז נגד המחבלים. בהקלטות טלפון ששרדו נשמע אליאור מדריך את הנוכחים להסתתר ומרגיע אותם. ברגע הקריטי, צעק להם לברוח והגן בגופו על הנמלטים. אליאור נלחם בגבורה עד שנפל בקרב, תוך שהציל חיי אדם רבים. המבלים במסיבה כינו אותו “המלאך השומר שלנו". רב-סמל מתקדם אליאור יפרח נפל בקרב ביום כ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה הרה, שני ילדים, הורים ושני אחים. שבעה חודשים לאחר נפילתו בקרב נולד בנו עילאי, הנושא את שמו בהשראת הודעת האושר ששלח אליאור לרעייתו עם היוודע דבר ההריון: “יש בי תחושה עילאית של אושר וציפייה.” אליאור מונצח באנדרטת המשטרה בבית שמש, בפינת הנצחה ביחידת בילוש ימ”ר נגב, באתר “יזכור”, באתר עיריית אופקים ובאתר remember.bio. לזכרו נערכו מרוץ משפחות, אימון משותף עם קבוצת הפועל באר שבע ותוכניות הנצחה חינוכיות בבתי ספר. סיפור גבורתו ונפילתו מובא ברשת - https://youtu.be/rjHGBHkcGyA?si=Jm_jQPQsoMnqYRk3 מורשתו של אליאור – אהבת האדם, אומץ הלב, התושייה, האמונה בחלומות והנחישות להגשימם – ממשיכה להאיר את דרכם של אוהביו ושל כל מי שלמדו להכיר את סיפור חייו.