Emin Akhundov

Supt. Emin Akhundov, 36, a squad commander in the Israel Police’s Yoav Unit, was killed on October 7 fighting the Hamas invasion of the Supernova music festival.

Emin was on duty as a police officer at the festival when the Hamas onslaught began. He told his wife via phone that they were trying to evacuate the large number of revelers after the party was shut down due to rocket fire. An hour later, around 7:30 a.m., he wrote to her that there was a terrorist invasion of southern Israel, and she should hunker down inside their home. After 8 a.m., his wife didn’t hear from him.

Fellow police officer Supt. Sergey Dyachuk told Ynet that as he was realizing the scale of the attack, he met up with Emin, and the pair decided that Sergey and other officers would head toward the highway while Emin and a group would go toward the forest. Both were met with enormous volleys of gunfire, he said, and before long, after Emin no longer answered, Sergey understood that he had been killed.

Emin was buried in Beersheba on October 8. He is survived by his wife, Luba, their children Daniel, 7, and Romi, 5, his parents, Galina and Ragim and his sister Sabina.

Born in Azerbaijan, he moved to Israel as a teenager as part of the Na’aleh young immigration program, settling in a dormitory in Kibbutz Shefayim, according to an Ofakim municipal eulogy.

After finishing high school, he enlisted as a lone soldier and served as a combat soldier in the Israeli Air Force and took part in fighting in the Second Lebanon War. Emin signed on to stay in the IDF past his mandatory service, eventually serving 10 years in the military, according to a eulogy from the Ashkelon Academic College, where he later received a bachelor’s degree in criminology.

After completing his time in the army, Emin joined the Israel Police in 2015, once again working his way up from the bottom and completing an officer’s course before taking on the role of squad commander in the Yoav Unit. At the same time, he also completed an MBA at Ben Gurion University and was slated to start another master’s degree at the university in emergency preparedness in October 2023.

He met his wife, Luba, when they were both high school students taking part in the Na’aleh program for immigrants without their parents. The couple settled in Beersheba, had two children, and moved in 2022 to Ofakim.

His comrades described him as a fair and supportive commander, devoted to his job who spent all of his free time with his family. He loved extreme sports and cars, his loved ones said, particularly bike riding and running.

Luba told Ynet that the period since his death “has been a roller coaster and a huge shock. I’m trying to be strong for the kids, to focus on the good and to preserve his memory — after all he wasn’t just killed, he was killed while protecting innocent people.”

She said she always knew there was some danger in his job, “but we never thought it would happen at an innocent festival… [Emin] wanted a job in the field, he didn’t want to sit in an office. We were in a good place, the kids were growing up a little and the house was blossoming. We took a spontaneous vacation together in Berlin.”

She said Emin was asked to work at the festival “because there weren’t any senior officers there for security. He didn’t want to go, but Emin was a responsible person — honest and decent — and he felt a responsibility to go.”

בנם של גלינה ורגים. נולד ביום ד' בסיוון תשמ"ז (1.6.1987) באזרבייג'ן, בעיר הנמל סומגאיט שלחוף הים הכספי – העיר השנייה בגודלה במדינה. אח לסבינה. אמין היה בילדותו ילד שובב ואנרגטי שלרגע לא ישב במקום, אהב לטפס על עצים, לשחק עם חברים ולהשתולל, ואת הצלקת שבראשו, תוצאה של אחת הנפילות, נשא בגאווה כל חייו. אחותו, הקרובה אליו בגיל ושאליה היה קשור מאוד, שמרה והשגיחה עליו, ומדי פעם גם הצטרפה להרפתקאות. את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו. בשנת 2002, כשהיה בן חמש-עשרה, עלה יחד עם אחותו לארץ במסגרת תוכנית "נעל"ה" (נוער עולה ללא הורים) של משרד החינוך, נקלט בקיבוץ שפיים ולמד בבית החינוך המשותף "חוף השרון" במגמת מכניקה ורובוטיקה. גם כאן, בארץ, הילך קסם על כל סובביו – גבוה, ספורטיבי, עם שיער מחומצן; נער חברותי וכריזמטי שנמצא במרכז העניינים, חבר טוב שיודע להקשיב ותמיד נמצא שם בשביל לעזור. אמין ניחן בכישורים רבים וברמה אינטלקטואלית גבוהה, אבל הלימודים לא ניצבו אז בראש סדר העדיפויות שלו, ואת עיקר זמנו השקיע בהאזנה למוזיקה, בארגון מסיבות שבהן שימש הדי-ג'יי, ובספורט אתגרי – בייחוד ברכיבת אופניים. אמין אהב מאוד מכוניות, קרא מגזינים מקצועיים על שיפוץ ושפצורים וחלם להוציא רישיון על אופנוע. כל חייו הקפיד על אורח חיים בריא ושמר על כושר גופני, התאמן באופן סדיר והרבה בפעילות ספורטיבית. לאחר סיום לימודים בבית ספר, בשנת 2005 אמין התגייס לצה"ל כחייל בודד ושירת כלוחם במערך הנ"מ (לימים מערך ההגנה האווירית). הוא לחם במלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006) בגזרה הצפונית, ולאור כישוריו הבולטים יצא לקורס קצינים. בתום ההכשרה התמחה בטיל כתף מדגם "סטינגר", מילא מגוון תפקידים במערך ההגנה האווירית, בהם מפקד פלוגה, סגן מפקד סוללה, קצין הדרכה, קצין בטיחות ומפקד במחלקת ההגנה. שאיפתו לבנות קריירה צבאית באה לו בטבעיות: אמין אהב את עבודת השטח, את האימונים ואת הפעילות המבצעית, התחבר מאוד לאורח החיים של לוחם קרבי, וערכיו תאמו את רוח המפקד. במהלך שירות הקבע הוא צבר ידע רב בנושאי ניהול, הדרכה ובטיחות, ואף יצא ללימודי הנדסת אלקטרוניקה במכללה הטכנולוגית בבאר שבע. בתום עשר שנות שירות בחיל האוויר, השתחרר אמין מצה"ל וחיפש את האתגר הבא. אחרי שחרורו שימש כאיש מילואים פעיל בגדוד 5729. היה לו חשוב להמשיך לשרת בתפקיד בעל משמעות, אהבת השטח והרצון להמשיך להגן על הארץ בערו בו, ולכן החליט להתגייס למשטרה, למרות שמשמעות הדבר הייתה להתחיל הכול מהתחלה. אמין גויס בתפקיד סייר. לא היה פשוט להתחיל קריירה חדשה, אך בזכות עבודה קשה, נחישות ומקצועיות הוא קודם לתפקיד ראש קבוצת סיור בתחנות עיירות, ערועור ותל שבע. ב-2019 יצא לקורס קציני משטרה, סיימו בהצלחה והוצב בתחנת אשקלון. שמעו יצא למרחוק וזמן לא רב לאחר מכן, במהלך 2020, "נשאב" ליחידת "יואב" מחוז דרום– אחת מיחידות המיוחדות של המשטרה האמונה על אכיפת דיני מקרקעין, הפרות סדר ומאבק בפשיעה, בה מונה למפקד צוות. בתפקיד הרגיש של טיפול בבנייה בלתי חוקית של מגורים בנגב, ובפיקוד על שוטרים, מצא אמין מענה מדויק לאופיו ולכישוריו, והשכיל לבטא את שני הצדדים: מצד אחד, מפקד קשוח היוזם פעילות מבצעית ללא הרף, ומהצד האחר – קשוב ונוכח, רגיש לצרכים המשפחתיים של פקודיו. במסגרת תפקידו, הוביל צוות לוחמים תוך התמודדות עם אתגרי שטח מורכבים, וגם בשעות המנוחה הקצרות שעשה בבית, שמר על דריכות מרבית. כל אימת שקיבל דיווח על אירוע משמעותי בגזרת הפעילות – עזב הכול והצטרף לצוות שלו; אף פעם לא שלח אותם בלעדיו. צוות "יואב" הפך למשפחתו השנייה של אמין ופקודיו אהבו אותו והעריכו אותו. "המפקד הכי טוב בעולם," כך העידה אחת מהם, "שמו העיד על טיבו," כתב אחר – "חבר טוב ונאמן, מפקד הגון ותומך, אדם ישר ומקצוען." חבריו לשירות הוסיפו עוד שלל תיאורים מחמיאים: "קצין, ג'נטלמן וחבר"; "אדם מדהים, איש יקר עם לב ענק וחיוך שלא נגמר"; "אדם ערכי, מסור, משכמו ומעלה"; "מפקד לדוגמה. זכות גדולה הייתה לשרת איתו." החיוך של אמין וחוש ההומור המפותח שלו, המדויק והאירוני, היו ממאפייניו הייחודיים והמובהקים. "אמין היה התגלמות הביטוי 'מים שקטים חודרים עמוק'," כתב אחד החברים, "הוא לא חיפש את אור הזרקורים, אבל תמיד נצץ וזרח." המשפחה והחברים בחרו לתאר את אמין במשפט "קודם כול להיות בן אדם", המאפיין אותו בצורה הטובה ביותר. כך כתב פקוד של אמין מיחידת "יואב": "אני יכול לכתוב ספר על כמה אדם טוב אתה על כמה הלב שלך זך ונקי. על כמה שמת תמיד אותנו הבנים שלך, ואני בכוונה כותב בנים כי התייחסת אלינו כמו בנים שלך לפני שהיינו השוטרים שלך. אל תחשוב שאנחנו לא יודעים כמה פעמים הקפצת את עצמך מהבית במקום לוחם אחר." במקביל להתקדמותו המקצועית, אמין השקיע גם בלימודים מתקדמים, וניהל חיי משפחה למופת. הוא השלים לימודי הנדסת אלקטרוניקה, למד לתואר ראשון בקרימינולוגיה במכללת אשקלון ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. באוקטובר 2023 התעתד להתחיל תואר שני נוסף, ברפואת חירום. את רעייתו ליבי, שגם היא עלתה לארץ במסגרת "נעל"ה", הכיר בשפיים, שם גרו בחדרים סמוכים. בסוף כיתה י"א החלו לצאת, ובמהרה הפכו לזוג בלתי ניתן להפרדה. "זה התחיל כאהבת נעורים, וכעת אפשר להגיד שזו היתה אהבת חיינו, כמעט עשרים שנה יחד" תיארה ליבי. בשנת 2012, אחרי שמונה שנות זוגיות, נישאו והקימו את ביתם בבאר שבע. בנם דניאל נולד ביולי 2016 ורומי הצטרפה ביוני 2018. משפחתו עמדה בראש מעייניו; היה אבא נוכח ופעיל שדגל בהורות שוויונית ותרם את חלקו למטלות הבית השוטפות, שידר רוגע וביטחון, ולמרות עומס החיים והעבודה התובענית לא התפשר על זמן איכות עם הילדים והקדיש להם כל רגע פנוי: התגלגל והשתובב איתם בחצר ובבית, רקד איתם, טייל איתם באופניים וישב לצידם בשעת הכנת שיעורי הבית. המוזיקה שכל כך אהב ליוותה כל פעילות משפחתית, ולקראת יציאה לנסיעות ארוכות הכין פלייליסטים. "טיילנו המון," סיפרה רעייתו, "לאמין היה חשוב להנחיל לילדים את אהבת הארץ דרך טיולים והיכרות עם היופי של המדינה, וכשהתאפשר, גם נסענו לנופשים משפחתיים בחו"ל... גדלנו ביחד, התבגרנו ביחד, ובנינו זוגיות יציבה וחזקה. שוב ושוב בחרנו זה בזה. הינו משפחה שמחה ומאושרת, היו לנו הרבה חלומות לעתיד." בשנת 2021 עברה המשפחה להתגורר באופקים, שם בנו בית במסגרת פרויקט שיכון של המשטרה. ב-6 באוקטובר 2023 אמין עבד כקצין בכיר במסיבת "נובה" ברעים. הוא לא היה אמור לעבוד שם, אך הוקפץ ביום שישי והלך לעבוד משישי בלילה. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בבוקר שבת כשהתחילו האזעקות אמין הספיק לשוחח עם אשתו ליבי. נודע שיש חדירת מחבלים באופקים ואמין ביקש ממנה לשמור על הילדים ולהישאר בבית. אחרי השעה שמונה בבוקר הוא כבר לא היה זמין. בשעה 6:29 מפקד האירוע נתן פקודה לסגור את המסיבה, בה היו למעלה משלושת אלפים איש, וביקשו מכולם להתפזר. כבר בשעה 7:15 הגיעו פצועים ראשונים ושוטרים התחלקו לצוותים כדי לסרוק את האזור. אמין ועוד קצינים בודדים שהיו שם לקחו פיקוד. כשהגיעו עשרות המחבלים הראשונים לשטח המסיבה, התברר מיד שהם חמושים היטב ברובי קלצ'ניקוב, מקלעים, רימוני יד, מטולי אר פי ג'י ומטעני חבלה מוכנים להפעלה. אמין היה מהראשונים לחתור למגע עמם. הוא הבין את גודל האירוע, ושהמשימה שלו ושל שוטרים אחרים היא משימת בלימה, לחתור למגע ולחצוץ בגופו ובאקדחו בין המחבלים לאלפי המבלים כדי שאלו יצליחו להימלט. אמין יחד עם שוטרים נוספים התקדמו אל עבר המחבלים והחלו לנהל מולם קרב יריות, במטרה לעכב אותם מלסגור את המרחק הקצר בינם לבין אלפי המבלים שעדיין הצטופפו במרכז המסיבה. במהלך הקרב הקשה בכניסה לחניון רעים נהרגו שמונה שוטרים, בהם אמין. בזכות ההסתערות והגבורה של שוטרים אלו, הצליחו חלק גדול ממשתתפי ה"נובה" לברוח מהתופת ולהינצל. רב-פקד אמין אחונדוב נפל בקרב בשדות קיבוץ רעים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הניח אישה, בן ובת, הורים ואחות. "חייו של אמין היו קצרים, אך מלאי אתגרים והספקים", כתבה רעייתו ליבי, "מילד שובב שכתב בספר בית הספר מה יעשה בעוד 20 שנה – 'אולי יהיה בקבע', נתן אמין את כל חייו לשירות בכוחות הביטחון, עם הזמן הפך להיות בחור רציני, מפקד קשוח אבל הוגן, בעל ואבא אוהב ונאמן, חבר אמיתי ובן משפחה יקר. בכל זאת הנער השובב תמיד היה מבצבץ בכל פינה." ליבי הוסיפה ציטוט משירו של נעם חורב "איך כותבים אדם":

"... מי שלא הכיר אותך, הפסיד.
איך אפשר כבר להספיד
אם אתה עדיין חי
בתוך תוכי, בחדרי
מסתכל עליי אי-שמה
וצוחק על כל הדרמה. איך סוחטים את האוקיינוס
לטיפה אחת קטנה
איך משאירים אותך צעיר
שנה אחרי שנה
איך לא נופלים לקלישאות,
לנאומים מנומסים -/ מה לך ולדמעות?
מה לך ולטקסים? עכשיו אתה מותר
לזיכרונו של כל אדם
ואולי זה מיותר
לכתוב אותך בדם
השכחה היא הדבר היחיד
שמפחיד.
מי שלא הכיר אותך, הפסיד."

ספד לו חברו: "אמין, גיבור ישראל. נלחמת בחירוף נפש. זכיתי להילחם לצידך ברגעים האחרונים. חתרת למגע ללא פחד ובלי לחשוב פעמיים, חדור מטרה לחסל כמה שיותר מחבלים, ושלא יפגעו במבלים שנכחו במקום." אמין מונצח באתרי המשטרה, במוסדות בהם למד, באתר נובה ובמקומות רבים אחרים. משפחתו שוקדת על המשך הנצחת מורשתו.