Zeev-Iban Grosvirt

בן שרגא וקלרה. נולד ביום א' בשבט תרצ"ה (5.1.1935) בעיר פרשוב אשר בצ'כוסלובקיה. החל משנת 1939 התחילו תלאות מלחמת העולם השנייה ועמהן גם רדיפות היהודים. בגיל שמונה ומחצה נשלח הילד להונגריה לבדו כדי להציל את נפשו ואז עברו עליו ארבע שנים של נדידה בהרים מתוך געגועים ודאגה להוריו, בתנאים של בריחה והתקפות פרטיזנים. לנגד עיניו התנהלה המלחמה והוא ידע חיי גיטו בהונגריה ושהיה בבונקרים. במארס 1945 חזר לביתו ושוב נתאחדה המשפחה, כי שאר בני המשפחה נשלחו ל"מחנות" או שהתפזרו לכל עבר. משנת 1945 ועד 1949 המשיך את לימודיו הסדירים בבית הספר היסודי והיה תלמיד מצטיין; אף סיים את לימודי שתי הכיתות הראשונות בבית הספר תיכון. בבית הספר היו לו התנגשויות על רקע אנטישמיות. בבית ספג מסורת יהודית ולמד עברית מפי מורה פרטי. בשנת 1949 עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" (רק כעבור שלושה חודשים עלו הוריו עם אחותו). הגיע לחברת הנוער בקיבוץ עין השופט ושם סיים את לימודיו התיכוניים. צמא דעת היה והיה מרבה בקריאה והתעניין בארכיאולוגיה, אך מה שחשוב הוא כי בקיבוץ זקף את קומתו. היה משתתף לעתים רחוקות בשיחות על בעיות הקיבוץ והחברה, על פוליטיקה ואידיאולוגיה, אך כשנטל את רשות הדיבור היו דבריו שקולים ודעותיו מעמיקות. עדין נפש היה ורגשני וגישתו היתה רצינית לכל אשר עשה. נתקבל כחבר בקיבוץ ועבד במטעים; תפקידו האחרון היה הנהלת בית האריזה האיזורי אך בשעות הפנאי שלו עסק בפיסול (בעיקר בעץ); הוא גם צייר במקצת. היה טוב מזג וחם לב וחיוך נסוך על פניו. גויס לצה"ל באוגוסט 1952 - במסגרת נח"ל ושוחרר בפברואר 1955. היה יוצא למילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל במחנה בשעה שמטוסו של האויב התפוצץ בשטח המחנה. הניח אשה ובן - ואשתו בהריון בשעת נפלו. הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בחיפה. עין השופט הוציא עלון לזכרו. בחוברת 53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הוקדש עמוד לתולדותיו. מעזבונו הובא גם בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל. זאב מונצח באנדרטה לנופלי פיקוד העורף ברמלה.