Raanan Vlad

רענן, בן פרידה וגרשון, מניצולי השואה, נולד ביום י"ח באייר תשי"ד (21.5.1954) בעפולה. הוא למד בבית-הספר היסודי "יזרעאל" וסיים את לימודיו במגמה ההומניסטית בבית-הספר התיכון "יזרעאל" בעיר הולדתו. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי ניכר כמנהיג חברתי. הוא לא השקיע מרץ רב ושעות אין-ספור בלימודים, ואף-על-פי-כן השיג ציונים טובים. את עיקר מרצו וזמנו הקדיש לפעילות ספורטיבית וחברתית. הוא היה פעיל באגודת הספורט של "הפועל" עפולה, שיחק כשוער בנבחרת הנוער והדריך קבוצת נערים חובבי ספורט. בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון השתלם בקורס למאמני כדורסל וסיים אותו בהצטיינות. בילדותו היה רענן חבר בתנועת הצופים, והרבה להשתתף במסעות שנערכו במסגרת התנועה. ברבות הימים היה פעיל בגדנ"ע, התאמן בהתלהבות ובמרץ בקליעה למטרה ובבניית טיסנים, וסיים בהצלחה קורס מ"כים. אהבה עזה הייתה בלבו לטבע ולבעלי-חיים. ידידים מספרים, שיחסו של רענן לכלבים היה כיחסו אל בני אדם; הוא דאג במסירות לכל מחסורם וטיפל בהם בחיבה ובחום. לפני גיוסו לצה"ל היה רענן בקי ומעורה בבעיותיה של המדינה. הוא לא ניאות להסתפק בהסברים פשטניים על המצב, בנוסח "אין ברירה". הוא ניסה לחקור ולרדת לשורש הדברים, ואף ביקר לשם כך בכפר ערבי ושוחח עם תושביו. רענן גרס, שאנו איננו נותנים מלוא דעתנו לבעיה הקיומית של יחסינו עם הערבים. אחד ממוריו בבית-הספר התיכון מעיד, כי באופיו של רענן הבוגר בלטו סימני גיבוש ועיצוב שלא ניתן לטעות בהם: הרצון לברר דברים עד שורשי אמיתם, ההתנגדות לכל גילוי של כפייה, או דוקטרינאריות, רגשיות כל-שהיא בצורת הבעת הדברים ולעתים גם פיוטיות ממש, ומעל לכל - בקשת האמת וההגנה עליה. רענן גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה והיה רשאי לענוד כנפי-צנחן. כעבור זמן השתלם בקורס מ"כים, וסיים כשבידו זימון ישיר לקורס קצינים. הקשיים הפיזיים והנפשיים לא מוטטו את רוחו, וכשהיה בא הביתה לחופשות קצרות לא התלונן ולא נתן ביטוי לחששותיו מן הצפוי לו במהלך שירותו בחיל הצנחנים. נפתולי נפשו ומחשבותיו מתגלים בשירים שכתב באותה תקופה. בשיר "אמרתי" הוא מתוודה:

"אמרתי
אתנדב לצנחנים
אחבוש את הכומתה
שיידעו האחרים
כי איש אידיאלים אני
איש ערכים
פטריוט
ושאר פגעים טובים.
הם הבינו
ואני לא
ובכל זאת עודני פה." בשיר אחר הוא חושף את אכזריותם של כלי המלחמה: ..."הייתה הפלדה לחוד
שקקה חיים,
רק אני ואתה ידענו,
כי הברזל בוגדני,
כי עתיד
לדבוק הברזל בבשר
ויהיו לאחד קר".

במלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו של רענן באזור המיתלה בחזית סיני. עשרה ימים נלחם רענן בחירוף נפש ודאג לעודד את רוחם של רעיו. גם במכתבים ששיגר אל הוריו ואל ידידיו ביקש להרגיע ולעודד. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע רענן מאש שנורתה לעברו, בעת ניסיון לחלץ חיילים שנפגעו באזור ביר-אל-מרה, בגזרה הדרומית של המיתלה. רענן מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אנחנו הכרנו את רענן כחייל מצטיין וחבר נאמן ומסור. הוא התבלט מיתר חבריו לפלוגה בכושר מנהיגות והשפעה על החיילים. חבריו ראו בו כעין אח מבוגר, ואילו אנו, מפקדיו, מצאנו בו חייל המושך ומדרבן את יתר החיילים ומסייע להם להתמודד עם האתגרים המוטלים עליהם". משפחתו של רענן הוציאה לאור ספר שכלולים בו משיריו וממכתביו של רענן, וכן דברי חברים שהכירוהו; בית-הספר התיכון המחוזי בעפולה הוציא לאור חוברת "לזכר הבוגרים", וגם בה כלולים דברים ופרקי זיכרון מאת מורים, ידידים ומכרים על רענן; מדי שנה בשנה, ביום הולדתו, נערך בעפולה טורניר כדורגל לזכרו.