Meir Aminof

מאיר, בן מזל ויוסף, נולד ביום י"ז באדר תרצ"ז (28.2.1937) בתל-אביב ונקרא על שם מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון של תל-אביב, לאות הוקרה על עזרתו למשפחה לעלות ארצה. הוא למד בבית-הספר היסודי -דתי "תחכמוני" בתל-אביב, ואחרי כן המשיך ללמוד בבית הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב, במגמה של מכונאות רכב. אחרי שסיים מאיר את הלימודים היסודיים, עבד ביום כשוליה במכונאות רכב במוסך "קרסו" ובערב למד בבית ספר מקצועי. בנעוריו היה חבר בתנועת "הצופים", אהב את הארץ ואת נופיה והרבה לצאת לטיולים עם בני משפחתו ועם חבריו. מאיר גויס לצה"ל בסוף ינואר 1955 והוצב לחיל החימוש. לאחר סיום הטירונות הוצב כחשמלאי רכב בגדוד שריון באילת, שם עשה את רוב תקופת שירותו הסדיר והיה גאה מאוד על כך. הוא השתתף בפעולות הגמול של צה"ל על ג'רנדל ועל קלקיליה ובמלחמת "קדש" נלחם בגזרה הצפונית של סיני. בתעודת השחרור שלו צוין שהיה "חייל טוב וממושמע בעל מקצוע טוב ומסור לעבודתו". לדברי חבריו לנשק, היה מאיר בחור שקט מאוד, לא הרבה לדבר ומעולם לא התלונן על הקשיים או על קיפוח. הוא היה חביב מאוד על אנשי צוותו, אהב לעזור לזולת ומילא תפקידו היטב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב מאיר לשירות מילואים כחשמלאי-רכב בגדוד של חיל השריון ושירת בגדוד זה עד יומו האחרון. כיוון שאהב מכוניות, עבר קורס לחשמלאי-רכב, זכה בתעודת רב-אומן והחל לעבוד במקצועו. במשך השנים עבד כחשמלאי רכב במוסך "קרסו", ובמוסך "ווקסהול" ובאחרונה במוסך "אגד". הוא עשה את עבודתו בשקט ובמסירות והיה אהוד על מעבידיו ועל חבריו לעבודה. מאיר השתתף גם במלחמת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים" וברבות הימים הועלה לדרגת רב-טוראי. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא מאיר לשירות ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. הוא עבר את כל מוראות מלחמת הבלימה והפריצה והשתתף בקרבות הקשים נגד המצרים. ביום י' בכסלו תשל"ד (5.12.1973), נפל מאיר בעת שירותו באזור פאיד, בגדה המערבית של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.