Moshe Segal

משה (איזיק), בן סוזי ויעקב, נולד ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) בפרנוולד שבגרמניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. לאחר שהתגוררה ארבע שנים בחיפה, עקרה המשפחה ליפו, ושם למד משה בבית-הספר "בארי". בימי ילדותו, כשהוריו עבדו יום תמים מחוץ לביתם, בילו הוא ואחותו שעות רבות על שפת הים. מאז אהב את הים ואת מרחביו, הרבה לשחות בו ואף לדוג. חברים רבים היו למשה, והם אהבוהו מאוד על נכונותו תמיד לעזור לזולת, על שידע לקדם כל אדם בחיוך ועל טוב לבו. הוא היה נקי מאוד ובגדיו סדורים בקפידה רבה, אך ללא שמץ גנדרנות. צנוע היה ועניו, דובר אמת וגלוי לב, כן והגון. היו בו כוח התמדה ועקשנות מרובה, וכאשר הציב לעצמו משימה או אתגר, לא נח ולא שקט עד אשר עמד בהם בהצלחה. הוא היה רציני בגישתו לחיים, שאפתן, נמרץ מאוד ושופע חיוניות. מטבעו היה אדיב ומנומס, עדין ונעים הליכות, ושמח בחלקו. משה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". ביחידתו נחשב חייל טוב וממושמע, מפקדיו אהבוהו ולחבריו שימש דוגמה במזגו הטוב ובצייתנותו. הוא השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים", ושנה אחרי-כן השתתף בקרב כראמה. לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר, הוצב ליחידת מילואים של חיל השריון והיה נקרא לעתים קרובות לתקופות של שירות מילואים. לאחר שחזר לחיים האזרחיים למד טכנאות שיניים. הוא עבד ביום ושקד על לימודיו בלילות, והצליח מאוד במעשיו. כל ימיו היה משה בן מסור למשפחתו, ולאחר שהתחתן היה גם בעל מסור לרעייתו מירה, ואב אוהב לבנו רז. ימים אחדים לאחר שנפל במלחמה, נשלחה אליו מלגת לימודים מעיר הולדתו בגרמניה, אך הוא לא זכה לעשות שימוש בה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס משה ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. בקרב שריון שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) פגע טיל בטנק שלו ומשה נהרג במקום. תחילה נחשב לנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה ז"ל שירת ביחידת שריון וביצע את תפקידו בנאמנות, ביעילות ובמסירות נפש". חטיבתו הוציאה לאור חוברת לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ומשה בתוכם.