שלמה גורן הויברגר

בן יחזקאל ורחל. נולד ביום ד' בתשרי תרפ"ט (18.9.1928) בפרנקפורט ע"י מיין אשר בגרמניה. למד שם בבית ספר עממי (ישראלישע-פאלקסשולע). בגלל האנטישמיות שפשתה בגרמניה התלבטה המשפחה בנידון המשך מגוריה שם עד שצץ רעיון עלייתה לארץ. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1936 והתיישבה בפתח-תקוה. שם למד שלמה בבית הספר היסודי "פיק"א" ולאחר שסיים את לימודיו בו עבר ללמוד בבית הספר המקצועי התיכון על שם מכס פיין (בשיעורי ערב). לפי מקצועו עסק בחשמלאות רכב. השתייך לאירגון ה"הגנה" ובפברואר 1948 היה בשירות פעיל בצה"ל. בלחמו במלחמת הקוממיות השתתף בקרבות נודעים (כגון: הקרב על לטרון, ראש-העין, קולה ועוד). באחד הימים החליט שלמה לעקור את דירתו לעיר האבות וירד לבאר שבע ושם הקים את ביתו מחדש. שם מצא קרקע נוחה לביצוע רעיונותיו החלוציים, כי חונך למסירות ולדבקות בהגשמת תורת העבודה. חייו היו שקטים ושלווים בחיק משפחתו עם אשתו וילדיו, אשר להם היה מסור מאד. את עיתות הפנאי לו הקדיש לשמיעת מוסיקה קלאסית, שכן חיבב מאד את המוסיקה. הוא נתגלה כאוטודידקט, קנה ספרים ודלה מהם חידושי מדע וטכניקה. נוסף למוסיקה היה לו תחביב מקצוע הפיסיקה. היה איש ההתנדבות וכל מה שעשה בצניעות ובשקט, בענווה ובידע. גם במערכת סיני השתתף, היה במסגרת המילואים במלחמת ששת הימים ואף כי היתה לו האפשרות להיות צמוד לעסקו - בית מלאכה לחשמלאות רכב - בכל זאת בחר והעדיף לשרת ביחידה קרבית; וביום כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), הוא היום השלישי לקרבות, נפל בקרב שנערך בדרך רפיח, אשר בכיבושה השתתף במערכת סיני בשנת 1956. היה חייל וותיק בגדודו וגילה יזמה ומסירות לתפקידו ולחבריו. הניח אשה ושלושה ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. בירחון שהוציאה עיריית באר שבע ("כאן באר שבע"), במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות", הועלה זכרו.