Shmuel Mano

בן יצחק ומלכה. נולד ביום כ"ט באב תשי"ג 10.8.1953)) בתל- אביב. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר היסודי ע"ש דוד בלוך שבמקום. הוא הגיע להישגים טובים בלימודיו, מבלי להשקיע בהם מאמצים רבים. הספורט משך את לבו מנעוריו וחיל רב עשה במיוחד במשחק הכדורסל. סייעה לו בכך קומתו הגבוהה. הוא שיחק בקבוצה שכונתית, ושימש בה כ'קפטן' על-אף גילו הצעיר. כן נמנה על קבוצת-נוער שייצגה את העיר תל-אביב בחוץ-לארץ. טיול זה, שנמשך שלושה שבועות, הרחיב את אופקיו ולימדו להתייחס ברצינות-יתר את גורל ארצו ואל עתידו הפרטי. מילדות בלט שמוליק באופיו השקט והמופנם. היתה לו אחות מבוגרת ממנו, ואחריו נולדה אחות שנייה. הוא קשר עמה קשרי- אהבה חמים ושימש לה מדריך ורע. היה בן מסור להוריו ומעורב בכל המתרחש בבית. ידע להשיא עצות נבונות בכל תכניות ההורים לגבי העבודה ותקציב המשפחה. את דמי-הכיס שקיבל בנסיעתו לחוץ-לארץ החזיר להוריו ולא בזבזם. שמוליק ביקש ללמוד מקצוע מפרנס ונכנס לבית-הספר העל-יסודי 'אורט - סינגלובסקי'. לאחר שתי שנות-לימוד החליט להשתלם במקצוע תעופתי, בבית-הספר הטכני של חיל- האויר שבחיפה. הפרידה מן החממה בבית לא היתה קלה, אבל שמוליק דבק בהחלטתו וסיים את לימודיו בציון גבוה - כשהתמחותו היא מכונאות מטוסי-סילון. שמואל גויס לצה"ל באפריל 1971 והוצב לחיל-האויר. בהמלצה לקבלת דרגת טר"ש נאמר, כי הוא "חייל טוב וממושמע וממלא תפקידו לשביעות-רצון מפקדיו". בשלוש שנות שירותו ב'חובה' עלה שמוליק לדרגות רב"ט וסמל, באחזקת סילוני יירוט ותקיפה. לאחר השחרור מהצבא התחיל שמוליק לעשות לביתו. הוא עבד ב'בדק' כמכונאי של מטוסי 'סקייהוק'. בשנת 1977 הוא נשא לאישה את בחירת-לבו, דניאלה, ונולד להם בן - צחי (אחרי נפילתו נוספה למשפחה גם הבת שמרית). מסירותו ודאגתו לרעיתו ולבנו היו מעל למקובל. עם-זה, לא הזניח את בית-הוריו, ולא היה יום שלא התעניין בשלומם. בשירות המילואים הועבר שמוליק לנ"מ, ולצורך זה עבר קורס מקצועי. בעת שירות- מילואים פעיל, ביום כ"א בתשרי תשל"ט 22.10.1978)), נפל שמואל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחולון. בן 25 היה בנפלו. משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו ומנורות לבית-כנסת. שני ילדיו תרמו לזכרו פסנתר למגמת המחול בבית-הספר התיכון "בליך" ברמת גן.