Shlomo Segal

בן אברהם ושרה, חקלאים במושב חגלה, מראשוני המתיישבים במושב. שלמה, בנם הצעיר, נולד שם ביום כ' בשבט תש"ו (22.1.1946). סיים את לימודיו היסודיים במושב ואת לימודיו התיכוניים למד בבית-ספר תיכון עירוני בחדרה. אהב ספורט (כדורגל וכדורסל) והיה חבר ב"הפועל" בחדרה. אהב מאד לקרוא ספרות-מלחמה או סיפורי מחתרת ולוחמה מסוגים שונים. עם גיוסו לצה"ל, במאי 1964, הצטרף ל"גולני" ומצא ספר המספר על תולדות החטיבה; הוא קרא בו עד כי ידע את עלילותיה של החטיבה ומהלכי הקרבות לפרטיהם. הוא היה גאה בחטיבה וזאת ציין כבר במכתביו הראשונים מן הטירונות. עבר קורס-קצינים ושימש כקצין-מרגמות. לאחר-מכן היה קצין-מבצעים. בכל תקופת החניכות שלו הצטיין שלמה בכל המקצועות, לפי עדות חבריו אך יותר משהצטיין כחניך התבלט כחבר ועל-כן אהבוהו הכל וידעו להעריכו. הוא הכיר בתוצאות העלולות לבוא מהחיים הרפתקניים של איש-צבא ולכן הכין עצמו לעזוב את הצבא לזמן-מה וללכת ללמוד בטכניון העברי בחיפה כדי שההשכלה המקצועית לא תחמק ממנו. כשחבריו נפרדו ממנו - היה זה כשבוע לפני הקרב על תל אל-פאחר - נשא את עיניו למלחמה וכולו אומר: ,אנחנו נעלה על הרמה, נעשה זאת על אף שהמחיר יהיה יקר, יקר מאד...". בפרוץ מלחמת ששת הימים היה בשירות-קבע ושימש בתפקיד של מ"פ בדרגת סרן. בקרב שנערך בתל אל פאחר שברמת הגולן תוך כדי תנועה לעבר היעד, היה תפקידו להוביל את הטנקים והוא נסע אז בטנק הראשון עד מתחת ליעד. לאחר שביצע את תפקידו עלה על זחל ונסע לחפש את המג"ד - ואז נפגע: זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967). בו בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מפקד-גדודו כתב למשפחתו מכתב-תנחומים, אשר בו ציין כי "מסור ונאמן היה שלמה לגדוד ולמדינה. סמל ומופת היה לחבריו. מעולם לא נרתע ולא היסס לבצע את הקשה שבמשימות שהוטלה עליו - וכל זאת בחירוף נפש ובמסירות עילאית. מותו היה מות גבורים". בחוברת שהוציאה המועצה האיזורית של עמק חפר לזכר בני עמק חפר שנפלו במערכה הונצח זכרו. כן הונצח שמו בחוברת שהוצאה לזכר תלמידי בית-הספר התיכון בחדרה.