Mordehai Fein

מרדכי (מוטי), בן ברכה ודוד, נולד ביום י' בטבת תשי"ג (28.12.1952) בקיבוץ תלמי-יפה וכשהיה בן שנה עברה משפחתו לחדרה. כשהגיע לגיל שבע השתקעה המשפחה בצפת, שם למד בבית-ספר יסודי ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון העיוני. מוטי גדל בבית חם ואוהב והיה קשור אליו מאוד. הוא אהב את הבית ואת בני המשפחה והשעות שבילה במחיצתם היו המאושרות בחייו. גם כשהיה בשירות צבאי בילה את כל חופשותיו בבית, למרות ריחוקו הגדול ממקום שירותו בסיני. היה זה בית שדלתו פתוחה לפני כל חבר וידיד, ובו משפחה המקבל בזרועות פתוחות כל אורח ומקנה לו תחושה של חמימות ואהבה. מוטי היה צעיר בעל נפש רגישה. הוא העניק הרבה אהבה לבני משפחתו, ועם חבריו יצר קשרי ידידות יפים. ביתו שימש מקום מפגש לחבורה, הממשיכה להיפגש גם עתה, אך חסרה בה הדמות המרכזית. הוא גיבש לעצמו השקפת עולם, היה בעל רצון עז וידע כבר בגיל צעיר לאן מועדות פניו. תמיד היה בעל כושר חשיבה ויכולת לקבל החלטות מתוך גישה רצינית ובוגרת. מוטי הרבה לעסוק בספורט והיה פעיל במחלקות הכדורגל והכדורעף של אגודת "הפועל". את מרבית זמנו הפנוי הקדיש להאזנה למוסיקה ולקריאת ספרים. בעיקר אהב להאזין למוסיקת קצב וניחן בחוש קצב מפותח. הוא ידע להעריך מוסיקה המבוצעת כהלכה ונהג לסחוף את חבריו בלהט המקצבים של נגינתן ושירתן של הלהקות האהובות עליו. הוא הרבה גם לקרוא, בעיקר ספרים העוסקים בתחומי צבא, ביטחון ומדיניות. מרדכי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 וביקש לשרת בחיל השריון. על החיל הזה קרא ולמד עוד לפני גיוסו, והחלטתו הייתה נחושה לשרת ביחידה של חיל השריון ולמלא בה תפקיד פיקודי. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק וסיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. אחרי שעשה תקופה של שירות לשביעות רצון מפקדיו נשלח לקורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל והשתלם בקורס קציני שריון בבית-הספר לשריון. לאחר שהוענקה לו דרגת קצין נשלח לשרת כמפקד מחלקה ביחידה של חיל השריון בסיני. מוטי קיבל לפיקודו מחלקה של חיילים ותיקים, שעמדו על סף שחרורם מהשירות הסדיר ולמרות שהיה מפקד צעיר וחסר ניסיון, הצליח להביא את המחלקה לרמה מקצועית גבוהה. הוא מילא את תפקידו ברצינות ובשלוות-נפש, היה מפקד תקיף ושימש דוגמא אישית לפקודיו. ביחידתו נודע כאיש מקצוע מעולה, ששילב ביצוע קפדני ומדוייק של הוראות החיל עם כושר מנהיגות ויכולת אישית לפקד על מחלקה ולגרום שפקודיו ילכו אחריו לקרב באמונה ובביטחון בכוחם. ימים ספורים לפני יום הכיפורים תשל"ד היה צריך לעבור לתפקיד מדריך בבית-הספר לשריון, אך עקב המתיחות שהשתררה בסיני נשאר עם יחידתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא הגדוד שלו לעבר תעלת סואץ, כדי להתייצב נגד יחידות השריון של האויב, שחצו את התעלה. בקרבות הבלימה הקשים והמרים סבל הגדוד נפגעים רבים. מוטי עבר מטנק לטנק, חילץ נפגעים והמשיך להילחם ללא ליאות. ביום השלישי ללחימה הצטרף מוטי כאיש צוות לטנק האחרון, שנותר ביחידה, שכל אנשי הצוות שלו היו מפקדים בגדוד. טנק זה זכה לכינוי "טנק הקצינים". הטנק הזה נע בראש הכוח שפרץ את הדרך לעבר קנטרה. תוך כדי תנועה הבחין מוטי, שהיה התותחן בטנק, במארב של חיילים מצרים. תוך גילוי תושייה ואומץ פגע באויב והציל את חבריו לצוות. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) הצטרפו אנשי הצוות עם הטנק שלהם לכוח שלחם מול גשר פירדאן. בקרב זה נפגע הטנק ומוטי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בצפת. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. במלאת שנתיים למלחמת יום הכיפורים הוענק למוטי ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל. בציינו לשבח את אנשי "טנק הקצינים" אמר הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי גור: "במלחמת יום הכיפורים, לאחר שכל טנקי הפלוגה יצאו מכלל פעולה, התארגנה ביום 7 באוקטובר 1973 קבוצת קצינים, כצוות בטנק היחיד שנשאר במצב תקין. הקבוצה כללה את מפקד הפלוגה - סרן נועם דביר ז"ל, סגן מפקד הפלוגה - סגן מרדכי פיין ז"ל. מאוחר יותר הצטרף לצוות זה סרן יורם אופיר ז"ל, שהיה קצין המבצעים בגדוד. ביום ב', 8 באוקטובר 1973, עבר סגן יובל נריה מטנק זה לפקד על טנק אחר. "טנק הקצינים" השתתף בקרבות ליד גשר "פירדן" ומאוחר יותר באותו יום, בהתקפה על "מכשיר" ו"חמוטל", שם נפגע הטנק תוך כדי הסתערות וכל צוותו נהרג. במעשים אלה גילו הקצינים דבקות במשימה, רצון ללחימה ואומץ לב".