Amnon Bidani

אמנון, בן נעמי וזכריה, שהגיעו ארצה עם עולי "מרבד הקסמים" בשנת 1948, נולד ביום כ"ח בכסלו תשי"א (7.12.1950) בראש-העין. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון מקצועי "מפת"ן". אמנון גדל והתחנך ברוח המסורת היהודית, ולפי ההווי והמנהגים המיוחדים ליהודי תימן. בתנאי הקליטה הקשים, ששררו בארץ בראשית שנות החמישים, העניקו לו הוריו בית חם ומאושר וחינכוהו לאהבת העם והמדינה ולאמונה באלוהי ישראל. הוא אהב את המלאכה ועל-כן למד בבית-ספר מקצועי. הוא התגאה במלאכת כפיו ובדברים היפים שעשה במו ידיו והיה נוהג לומר: "האוהב את המלאכה, הרואה את עמל כפיו, המביט ביצירת כפיו ורואה את הישגיו, לא יוכל להשתחרר מן העבודה". הוא הקדיש את יומו לעבודה ואת שכרו היה מביא הביתה כדי לסייע להוריו בפרנסת הבית. בכך סייע רבות לקידומה של המשפחה. אמנון היה אדם צנוע ונעים הליכות. הוא הצטיין בפשטות ובטוב-לב, שבזכותם קנה לעצמו ידידים רבים, והם אהבו לשבת במחיצתו לבלות עמו את זמנם הפנוי. בארבע השנים שלפני גיוסו לשירות בצה"ל היה חבר בתנועת הנוער העובד. הוא הרבה לפעול במסגרת התנועה והשתתף בפעולות חברתיות ובתחרויות ספורט. במסגרת התנועה התגלתה אהבתו לארץ ולנופיה. הוא הרבה לצאת לסיורים ולטיולים עם חבריו לתנועה ועשה ימים רבים בחיק הטבע. לפני גיוסו לצה"ל עבד כפועל בפתח-תקווה וסייע בפרנסת המשפחה. אמנון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969. הוא עבר את הטירונות במסגרת הנח"ל ואחרי-כן נשלח לקורס נהיגה. לבסוף הוצב לחיל המודיעין ושירת כנהג בבסיס ההדרכה של החיל. הוא היה חייל מסור וממושמע, שמילא בדייקנות ובשלמות את תפקידו האפור והקשה. בתפקיד זה, הרבה להיטלטל בכבישי הארץ ואף הגיע לקו החזית, בהביאו אספקה לכוחות. הוא השתדל להרבות בביקורים בבית, כדי להמשיך ולהיות לעזר למשפחתו, וכל אימת שהדבר לא עלה בידיו, הקפיד לכתוב מכתבים להוריו ולאחיו. בתחילת אוגוסט 1972 שוחרר אמנון מהשירות הסדיר. הוא הוצב ליחידת מילואים של חיל השריון, עבר קורס נהגי זחל"ם ונקרא לתקופות של שירות מילואים. שבועיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא לשירות מילואים ונשלח למעוז "לחצנית" שעל גדת תעלת סואץ. הוא וחבריו הגנו על המעוז בפני התקפות האויב, שהחלו בצהרי יום-הכיפורים. ביום 8.10.1973 נפגע אמנון ונפל בשבי המצרים. הוא מת מפצעיו בשבי ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), והובא למנוחת-עולמים בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אמנון נמנה עם שורותינו, לחם בגבורה רבה במעוז "לחצנית" שעל שפת תעלת סואץ, ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. בתקופת שירותו עמנו בגדוד, מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, כואבים יחד עמכם. דמותו תישאר תמיד עמנו". הוריו הקימו לזכרו בית-כנסת הנקרא "היכל אמנון;" הנהלת בית-הספר "מפת"ן" תרמה ספר תורה לבית-הכנסת שבמוסד, להנצחת שמו של אמנון.