Mordehai Tov

מרדכי, בן ברכה ומנחם, נולד בעדן שבתימן בחודש ניסן תש"ג (אפריל 1943), ובשנת 1949 עלה עם משפחתו לארץ, במסגרת מבצע "על כנפי נשרים". המשפחה התיישבה בגני תקוה, שם למד מרדכי בבית-הספר היסודי-ממלכתי. בבוקר היה לומד בבית-הספר ובערבים למד תורה במסגרת תנועת הנוער "בני עקיבא". מלבד פעילותו בתנועה, השתתף בכל פעולות הגדנ"ע והיה ספורטאי מצטיין, במיוחד בענף הטניס, שהיה בעיניו הספורט המלהיב ביותר. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר המקצועי "עמל" בפתח-תקוה, שם השתלם במגמה של מסגרות. מרדכי גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1961 והוצב כמסגר מכני ביחידה של חיל הים. במסגרת שירותו השלים קורס לנשק תת-מימי וקורס ימאים. מפקדיו העריכוהו כאדם שקט, שקדן וחרוץ, שמילא את תפקידיו בנאמנות, לשביעות רצון הממונים עליו. בראשית פברואר 1964 השתחרר מרדכי מהשירות הסדיר וחזר לחיים האזרחיים. עד מלחמת ששת הימים עסק בעבודות שונות. במלחמה גויס והוסב לחיל השריון ושירת בו אחר-כך בכל תקופות שירות המילואים שלו. משהסתיימה המלחמה החל לעבוד במפעל "שרנוע" והתקדם מהר בסולם התפקידים. בשנת 1969 נשא לאישה את חברתו אהובה, והשניים עברו להתגורר בבני ברק. לאחר שנולד בנו הבכור ישי, חל שינוי גדול במרדכי. הוא החל לשקוד על לימוד תורה, הצטרף לישיבת "תורה וחיים" בה למד וגם לימד. הוא החל להקפיד על קיום המצוות מתוך אמונה, שיסודה של האומה היהודית היא בתורתה ובחוקיה. מרדכי, או מוטק'ה, כפי שכינו אותו מיודעיו, היה בן טוב להוריו ובעל מסור לאשתו, ותמיד היה עוזר לה בעבודות הבית. לילדיו היה אב אוהב והקדיש להם שעות רבות. הוא היה עובד מסור ונאמן במפעלו והממונים עליו העריכוהו מאוד. הוא הקפיד לבקר אצל הוריו בקביעות, היה משוחח אתם שיחת חברים ותומך בהם ככל יכולתו. הוא הנהיג במשפחתו המסועפת סדר מסורתי ושמירת החגים והמועדים והאמין באמונה שלמה, שהעם היהודי עתיד לשוב תשובה מלאה לדתו ולאלוהיו. במלחמת יום-הכיפורים לחם בחטיבת שריון בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית הדרום. עם יחידתו עבר קרבות קשים ומרים, אך הקפיד להשכים קום כל בוקר, להניח תפילין ולהתפלל. ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973), כשלחמה יחידתו בעבר המערבי של התעלה, יצא מרדכי בנגמ"ש לחלץ פצועים והרוגים משדה הקרב. אש האויב פגעה בו והוא נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, שישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מרדכי היה אדם חרוץ ומסור. חבריו הקרובים יודעים לספר על אומץ לבו, דבקותו במטרה ואמונתו בצדקת מאבקה של המדינה". לזכרו של מרדכי תרמה המשפחה אבזרי קודש לבית-כנסת בבני-ברק.