Isashar-Dov Friedman

יששכר דוב, בן שיינדיל ויוסף, נולד ביום י"ט בסיוון תרפ"ז (19.6.1927) בעיר חוסט בצ'כוסלובקיה (רוסיה הקרפטית, כיום אוקראינה). התחנך ב"חדר", הצטיין בלימודיו והמשיך ללמוד בישיבה. בעקבות הסכמי ועידת מינכן בספטמבר 1938, ערב מלחמת העולם השנייה, חולקה צ'כוסלובקיה בין כמה מדינות. הונגריה השתלטה על אזור הקרפטורוס, כולל חוסט. בחוסט התגוררו באותה עת כ-6,000 יהודים, שמיד לאחר ההשתלטות סבלו מאפליה הולכת וגדלה ומהחוקים האנטישמיים שנחקקו בהונגריה, בדומה ל"חוקי נירנברג". רבים מהם נלקחו לעבודת כפייה ולפלוגות "שירות העבודה" של הצבא ההונגרי, ורכושם נגזל. הגרמנים פלשו להונגריה בתחילת 1944, ובחודש מרס השתלטו על חוסט. בעיר הוקם גטו ומיד החלו ההכנות למשלוחים למחנות ריכוז. ביוני 1944 גורשו כל יהודי הגטו ונשלחו לאושוויץ. יששכר דוב וכל משפחתו נשלחו גם הם לאושוויץ. כולם מלבדו נספו. רק הוא שרד בעבודה הקשה, ונשלח למחנות עבודה בגרמניה ובפולין. הודות לזריזותו ולאומץ לבו הצליח תמיד להשיג מזון, ובמסירות נפש היה חולק אותו עם חבריו הגוועים ברעב. לימים, גם שנים אחרי נפילתו של יששכר דוב, עוד הגיעו לקרוביו מכתבי תודה מאנשים שזכרו אותו מימי השואה, וסיפרו כי בזכותו נותרו בחיים. בתום המלחמה נדד יששכר דוב לרומניה, משם עלה לארץ ישראל באונייה "מקס נורדאו", שאורגנה על ידי נציגי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה" ביוון. האונייה הפליגה מנמל קונסטנצה ב-7 במאי 1946 כשעל סיפונה 1,633 מעפילים מרומניה ופולין, ניצולי שואה וחברי תנועות נוער חלוציות. סמוך לחוף קיסריה התנגשה האונייה במשחתת בריטית אשר שיגרה לעברה צוות השתלטות. האונייה הובלה לחיפה, ותוך שהם מניפים את הדגל העברי הורדו המעפילים והועברו למחנה המעצר בעתלית. כששוחרר כעבור כמה שבועות הצטרף יששכר דוב לקבוצת "פועלי אגודת ישראל" בראשון לציון. בהמשך עבר לתל אביב, ועבד כחשמלאי. הוא שאף להשתלמות רוחנית, הצטרף לאנשי חב"ד ובכל שעה פנויה למד בהתלהבות את תורתם. כשפרצה מלחמת העצמאות היה מן הראשונים להתגייס. יששכר דוב שירת בפלוגה הדתית בגדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" - חטיבה מספר 3 ב"הגנה". הגדוד התארגן בסוף 1947 מחברי החי"ש (חיל השדה) של ה"הגנה" ביישובי גוש דן ונפות השרון, אליהם הצטרפו מגויסים נוספים. יששכר דוב השתתף בפעולות רבות של הגדוד, התנדב למשימות נועזות וצוין לשבח על ידי מפקדיו. בדצמבר 1948 לחם יששכר דוב בקרב בעיראק אל-מנשיה במבצע "חורב". עיראק אל-מנשיה היה כפר ערבי ששכן בסמוך לקריית גת של ימינו (כיום אזור תל עיראני). שימש אחד המשלטים של הכוחות המצרים שפלשו לארץ וכותרו ב"כיס פלוג'ה". במבצע "חורב" הוחלט לשחרר את הדרך לנגב ולאלץ את המצרים לסגת, ובמסגרת זו נערך מבצע "חיסול" נגד כוחות האויב ב"כיס פלוג'ה". על יחידתו של יששכר דוב הוטל לפרוץ לעיראק אל-מנשיה. ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) פרצו כוחות "אלכסנדרוני" לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו ואילצו את הכוחות הישראליים לסגת. כתשעים מלוחמי היחידה נפלו בקרב, ביניהם יששכר דוב. חבריו ציינו כי גילה אומץ לב למופת, והיה ממתנגדי הנסיגה מהכפר. למרות כישלון ההתקפה בעיראק אל-מנשיה הצליחו הכוחות להתקדם דרומה, ובתום מבצע "חורב", בינואר 1949, הסכימו המצרים להפסקת אש ולנסיגת כוחותיהם. בכך פסקה הלחימה בחזית הדרום. יששכר דוב היה בן עשרים ואחת בנפלו. נחשב תחילה כנעדר, ומשנמצאה גופתו נקבר בפלוג'ה. כעבור שנה, בי"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.