Shlomo Pasternak

שלמה, בנם בכורם של רבקה ואליעזר, נולד ביום ו' בתשרי תר"ץ (10.10.1929) ברומניה, בעיר קכניא שבמחוז מרמורש בטרנסילבניה. בן למשפחה שומרת דת ומסורת. למד בבית ספר יסודי בעיר הולדתו. במחוז מרמורש חיו קרוב ל-40,000 יהודים ערב מלחמת העולם השנייה. כעשרת אלפים חיו בבירת המחוז מרמורש-סיגט, האחרים התגוררו בעיירות קטנות. היו ביניהם רבנים ידועי שם, תלמידי חכמים, סופרים, בעלי מלאכה ואנשים קשי יום. בתחילת המלחמה עבר האזור לידי ההונגרים, ועל היהודים הוטלו גזרות קשות. בשנים הבאות מרבית האוכלוסייה היהודית גורשה לאושוויץ ונרצחה שם. כל בני משפחתו של שלמה הושמדו באושוויץ בשנת 1942. רק הוא הצליח להישאר בחיים, כיוון שגייסוהו לעבודת כפייה. אחרי המלחמה עבר לגרמניה מתוך שאיפה עזה לעלות לארץ ישראל, ושם, במחנה הפליטים בברגן-בלזן, הכשיר את עצמו כמכונאי. שלמה התכונן לעלות לארץ עם קבוצת חברים, כל אחד מהם בעל מלאכה, ולייסד קואופרטיב של בעלי מלאכה. ביום 14.10.1947 הגיע לארץ והתארח אצל קרוביו. לתקופת מה עבד כאופה. משקיבל צו גיוס חשש שלמה כי ייפול בקרב ולא יישאר מי שיאמר "קדיש" לזכר הוריו, אך עד מהרה הבליג על הרגשת לבו והתמסר בכל נפשו להגנת הארץ. הוא שירת בפלוגה דתית בגדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" - חטיבה מספר 3 ב"הגנה". לחם בסביבות "המשולש" ובנגב, השתתף בפעולות רבות וגילה מסירות רבה לחבריו ולמפקדיו. בדצמבר 1948 לחם בקרב בעיראק אל-מנשיה במבצע "חורב". עיראק אל-מנשיה היה כפר ערבי למרגלות תל קדום (כיום תל עיראני בקרבת קריית גת) שהפך למתחם צבאי מצרי. המתחם הותקף כבר באוקטובר 1948, בעת מבצע "יואב", אך ההתקפה הישראלית נכשלה והמצרים ביצרו את האזור עוד יותר, כחלק מ"כיס פלוג'ה" בו ישבו כוחותיהם המכותרים על ידי ישראל. במבצע "חורב" הוחלט לתקוף שוב את האזור, כחלק מהמתקפה שנועדה לסלק את הצבא המצרי מהנגב. ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) פרצו כוחות "אלכסנדרוני" לעיראק אל-מנשיה מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, יצאו להתקפת נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. בשעת הנסיגה נלכד חלק מהכוח בתוך הכפר. 87 מלוחמי "אלכסנדרוני" נפלו בקרב זה, ושלמה ביניהם. שלמה היה בן תשע-עשרה בנפלו. נטמן בפלוג'ה, וכעבור שנה הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק. דודתו של שלמה סיפרה כי ערב צאתו לקרב האחרון לא חש בטוב, אבל התנגד להצעתה להזמין רופא ואמר: "על הזדמנות כזאת לא אוותר". למרות הכישלון בעיראק אל-מנשיה הצליחו הכוחות לחדור לתחומי סיני. כעבור שבוע, בתחילת ינואר 1949, הושגה הפסקת אש ופסקה הלחימה בחזית הדרום. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.