פאול גל

בן מנדל ואוה. נולד ביום כ"ז באדר ב' תרצ"ה (1.4.1935) בעיר גאלאץ אשר ברומניה. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר יסודי של הקהילה היהודית שם למד בבית ספר תיכון וגם המשיך בבית ספר מקצועי ממשלתי וסיים את לימודיו שם כמומחה למסגרות. עוד בהיותו בחוץ לארץ, בשנת 1956, גויס לצבא ושירת בו במשך שלוש שנים עד שהגיע לדרגת "סרג'נט" (סמל) וקיבל אות הצטיינות. מטרת הוריו היתה שהוא יעלה לארץ ויחיה בה, אמנם עשה כן ונקלע לקיבוץ שובל אשר שימש לו בית למן היום הראשון לבואו. שם למד באולפן, כי רצה לרכוש את השפה ולחיות חיים מלאים בארץ. היקלטותו בארץ היתה מלאה קשיים והתלבטויות ורק לאחרונה זכה להכות שרשים בארץ החדשה ולהקים בית משלו שטיפח בכל לבו והפך אותו לפינה חמה לרעייתו ולו. איש עבודה היה והיה גאה בעבודת כפיו עבד במסגריה בקיבוץ והוכיח את מקצועיותו. טוב לב היה, ידיד נאמן ונכון לבוא לעזרת כל דורש ובכל הזדמנות. תכונותיו אלו ופעילותו בעבודה חיבבוהו על אנשי הקיבוץ והוא נתבקש להמשיך את עבודתו במסגריה. לשירות מילואים גויס סמוך לבואו לארץ, אולם ערב מלחמת ששת הימים, כאשר הכיר בסכנות הצפויות למדינה, התייצב כשהוא מוכן לצאת להילחם - וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב משלט קובה במבואות עזה, בהפגזה שפגעה בו והוא אז בתנועה אל היעד. הניח אשה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בהרצליה. קיבוץ שובל הוציא עלון לזכרו. בירחונה של עיריית באר שבע ("כאן באר שבע"), במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות", הועלה זכרו. גם "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הוקדשו לו כמה עמודים. שמו הוזכר בחוברת "הגדוד שלנו", בהוצאת מפקדת הגדוד. כן הוזכר שמו בחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים" שהוציאה מפקדת החטיבה.