Mendel-Menahem Potahlevnik

מנדל, בן רבקה תבדל"א ומשה ז"ל, נולד ביום כ"ב בשבט תש"ח (2.2.1948), בלודז' שבפולין. את הלימודים היסודיים החל בעיר הולדתו, ולאחר עלייתו ארצה עם משפחתו, בשנת 1957, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "דוב-הוז" שביפו. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון "אשכולות" ביפו. מנדק, כפי שכינוהו באהבה בני משפחתו וידידיו, היה ילד מפותח ועירני, שגדל ונהיה צעיר יפה תואר ומלא חיות. הוא היה בעל אופי סוער ומרדני. מעולם לא הסתפק בתשובות של "ככה זה" ו"אין מה לעשות", אלא נהג לבדוק בכל יום מחדש את תקפותן של אמיתות מוסכמות. הוא גם ניחן בחוש הומור רב וברגישות מיוחדת למוסיקה ולספרות יפה. בזכות האינטליגנציה הטבעית שלו ובזכות הסקרנות הרבה שהייתה בו לגבי כל אשר התרחש בעולם, היה איש שיחה מבריק, שידע לשוחח בידענות ובכישרון, כמעט בכל נושא שעלה לדיון בין חבריו. התמזגו בו יופי חיצוני עם אישיות מעמיקה, ולא פלא הוא שנחשב דמות רומנטית, המיטיבה למשוך אליה את בנות המין היפה. הוא הרבה לצאת עם בנות ואהב מאוד לבלות בחברתן. מנדל גויס לצה"ל בסוף פברואר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות השריון וסיימו בציון גבוה. הוא הצטיין בתפיסה מהירה ובכושר להשתלט בקלות על מערכות מסובכות. חבריו לצוות, שידעו להעריך את כישרונותיו, העניקו לו את הכינוי "מוח אלקטרוני". הוא נשא כינוי זה בגאווה, ולא בלי הצדקה, במשך כל שנות שירותו. מסירותו לחברים לא ידעה גבול. בקרב היו מעיניו נתונים לשלומם של חבריו, מתוך התעלמות מצרכיו שלו. היה לו כישרון להתחבב על הבריות מיד ובכל חברה. הוא רכש חברים משכבות שונות, מעדות ומגילים שונים. כמו בכל מקום, כן גם בצבא, הרגיש עצמו מיד כמו בבית. הוא ביצע בדייקנות ובמהימנות את כל מה שהוטל עליו, מעולם לא התחמק מעשייה קשה וביקש תמיד אתגרים חדשים. חבריו ומפקדיו ליחידה זוכרים אותו כאדם מצוין וכלוחם מעולה, שמעטים כמוהו. בשנתיים וחצי האחרונות לחייו מצא לו את האישה שיצר עמה יחסים עמוקים וכנים ובחר בה לשאתה לו לאישה. בנישואין אלה לבת העדה המרוקאית, עתיד היה מנדל לקיים בעצמו את מצוות מיזוג הגלויות, מתוך הכרה ומתוך בגרות וכנות שהיו טיפוסיות לו. הוא היה גם בן מסור ונאמן למשפחתו וקיים קשרי אהבה וידידות עם הוריו ועם אחותו בלה, שהקדיש לה הרבה מזמנו וממחשבותיו. תמיד דאג לכל צרכיה מתוך תשומת-לב אוהבת, התעניין בכל העובר עליה ונרתם לסייע לה בפתרון בעיותיה. מותו של מנדל היה מכה קשה לאביו. לבו לא עמד לו במאבקו בצער על האבידה הנוראה, והוא נפטר כשלושה חודשים לאחר שנודע לו על נפילת בנו במערכה. במלחמת יום הכיפורים השתתף מנדל בקרבות הבלימה ברמת הגולן, בתפקיד תותחן בטנק "סנטוריון". אחרי-כן השתתף גם בקרבות הפריצה אל תוך ה"מובלעת" שכבשו כוחותינו בשטח סוריה. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע הטנק שלו על-ידי טיל נ"ט, בקרב שנערך מערבית לחאן ארנבה. כל אנשי הצוות ומנדל בתוכם נהרגו בו במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.