Avraham Ben Aziz

אברהם, בן רחל ויחזקאל ז"ל, נולד ביום א' בתמוז תרצ"ג (25.6.1933) בתל-אביב, כשנה אחרי שעלתה משפחתו מעירק. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "תחכמוני" בבית-ים. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר תיכון-חדש בתל-אביב. בכל שנות לימודיו היה אברהם תלמיד טוב מאוד והצטיין בעיקר בכושר הניתוח האנליטי שלו. הוא היה חניך "הפועל ימיה" בבת-ים ועסק בשיט מפרשיות. כמו-כן היה חניך - וברבות הימים אף מדריך - בתנועת הנוער "השומר הצעיר" והתחנך בה להגשמה חלוצית, שבגללה בחר אחר-כך בחקלאות כייעוד חייו. את זמנו הפנוי הקדיש לשני תחומים, שגם הם מעידים על המשך דרכו: משחק השחמט וקריאת ספרי מדע. בתקופת נעורים זו התפתחה אצלו האהבה העמוקה לארץ, לנופיה ולערכה כמולדת. אברהם גויס לצה"ל בראשית ספטמבר 1951, והשלים את הטירונות במסגרת הנח"ל. הוא המשיך לשרת בחיל זה, סיים קורס קצינים והועבר, כמפקד מחלקה, מיחידת רגלים ליחידת שריון. הוא היה מפקד מחלקת-חרמ"ש וברבות הימים מונה מפקד מחנה. אברהם נחשב מפקד מעולה, איש צבא מצוין, לוחם אמיץ וחייל נאמן. תמיד ידע להטות אוזן קשבת לפקודיו. משסיים את שירותו הסדיר התגורר אברהם בקיבוץ סאסא שעל גבול הלבנון, היה חבר קיבוץ במשך שנתיים ועבד בקיבוץ כנוטע. בקיץ של שנת 1956 עקר לכפר הנוער בן-שמן ועבד שם כמדריך בענף המטעים. היה זה אך טבעי - כהמשך לבחירת ייעודו בתחום חקלאות כבר מגיל צעיר - שאברהם יצא ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. גם בשירות המילואים ידע לשמור על השם שקנה לו ועל ייחודו כמפקד מעולה. הוא היה הראשון שהגיע למקום ההתייצבות של יחידתו, כדי לסייע לחייליו בשעת קבלת הציוד. כולם שטחו בפניו את בעיותיהם והוא ידע ללחום את מלחמותיהם - כשהיו צודקות - גם בפני מפקדים גבוהים ביותר. הוא סיים את הלימודים לתואר "מוסמך" בשנת 1961. ואחרי-כן נתקבל לעבודה כמנהל ייצור במפעל הפרמצבטי "פלנטקס". במסגרת עבודתו הקדיש תשומת לב מיוחדת להפקת חומרים טבעיים בעלי חשיבות וטרינרית ורכש ניסיון רב בהפקה, בבידוד ובייצור אלקלואידים ומלחיהם ותמציות צמחים רפואיות. בשנת 1967 עזב את עבודתו ב"פלנטקס" ושנה שלמה עסק כעצמאי במחקר מעשי בביתו, ואף הוציא פטנט שנרשם על שמו במשרד הפטנטים. אחרי כן חזר לפקולטה לחקלאות כתלמיד מחקר במחלקה לתזונת בעלי-חיים וביוכימיה. בשנת 1969 השלים את עבודת הדוקטורט וזכה לתואר "דוקטור". בהמשך ישיר ללימודיו יצא אחרי כן לשנת השתלמות באוניברסיטת ליברפול, שם זכה להערכת כל חבריו לעבודה ולמחקר. עם שובו משנת ההשתלמות הצטרף לסגל המעבדה לכימיה של חומרי הדברה ושאריות רעלים ב"מכון וולקני", ועד מהרה נהיה חוקר בכיר במכון. הוא הרבה לפרסם עבודות ומאמרים בעיתונים, בארץ ובחוץ לארץ. כעשרים מאמרים מפרי עטו פורסמו בכתבי-עת בין-לאומיים וזכו להערכה רבה מצד עמיתיו המדענים. בכל שנות עבודתו ניסה אברהם לשלב את המחקר העיוני עם יישום מהיר של תוצאותיו, והצליח בכך הודות למרצו העצום ולמסירותו הרבה. שותפיו לעבודה ולמקצוע בארץ ומחוצה לה העריכוהו גם כאיש-מדע בעל ידע רב וכושר עבודה יוצא מהכלל, וגם כאדם, כחבר, כאיש ישר ביותר וצנוע להפליא. המגע ההדוק בינו לבין חבריו לעבודה, יחסיו הלבביים עמם ונכונותו לעזור בעצה ובמעשה, הקנו לו ידידים רבים, שהעריצוהו בשל תכונותיו המצוינות. הוא פעל גם בשטח הציבורי-מדעי, והיה חבר בוועדה לבדיקות השימוש בחומרי הדברה והשפעתם על איכות הסביבה. בחייו של אברהם שלטו ההתלהבות למחקר, מסירותו לעבודה והקשרים המיוחדים שיצר עם כל בני משפחתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים ואנשים הוזעקו מבתי הכנסת, לא המתין אברהם שיקראו לו. לפי צו לבו התנדב מיד, למרות שכבר לא היה שייך לחיל השריון. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני, ובקרב שהתחולל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), באזור צומת "חזזית-מאדים", פגע טיל בנגמ"ש שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים - ארזה, ארנה ויחזקאל, אם, אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב ראש המינהל למחקר במכון וולקני: "ד"ר סרן אברהם בן-עזיז, חוקר מעמיק, שקדן, בעל חוש ביקורת ומחשבה בהירה, חוקר המשתף פעולה עם עמיתיו ומאציל עליהם מטוב לבו וצניעותו הרבה...". לאחר מותו התפרסמו מאמרים לזכרו בחוברת "השדה", ביטאון משרד החקלאות, וכן בביטאון הפקולטה לחקלאות ברחובות; מדי שנה בשנה ניתנים מענקי מחקר על שמו, בנושאי הגנת-הצומח.