Noa Marciano

Cpl. Noa Marciano, 19, was killed by Hamas terrorists in captivity in Gaza at some point in November, after she was taken hostage on October 7 from the Nahal Oz IDF base near Gaza, where she served as an observation soldier in the Border Defense Corps’s 414th unit.

In an interview with Ynet a few weeks after she was kidnapped, her mother, Adi said she wanted Noa to know “that I miss her and want her to come home. My instincts tell me that she is still alive. She’s probably watching over the little kids.” She worried, she said, “does she have her glasses? Are they hurting her?”

IDF Spokesman Rear Adm. Daniel Hagari said that Marciano was wounded by an IDF airstrike on November 9, while held in Gaza, and later taken to Shifa, where she was murdered.

Hagari said that the pathology report “states Noa was injured by the strike, but not in a life-threatening manner,” contrary to the false Hamas claim that she was killed in a strike. “According to intelligence information, Noa was taken inside the walls of Shifa Hospital, where she was murdered by a Hamas terrorist.”

On November 14, the army declared her dead, and on November 16, they announced that they had recovered her body and brought it back to Israel. She was laid to rest in Modiin on November 17.

She is survived by her mother, Adi, father, Avi, and younger siblings Yuval, Itay and Hadar.

At her funeral, Adi apologized to her daughter for being unable to return her home.

“We tried everything for 40 days. We turned over every stone and climbed every tree,” she said. “You protected us, and we didn’t protect you.”

She recalled her daughter being a “girl of music and literature, a girl of dimples and smiles, a girl of love,” who wanted to serve her country.

Noa’s father said he had been confronted with the question “What do you need?” over the past few weeks.

“I answered that I have everything, and yet I have nothing. I don’t have joy or comfort. Now I have an angel named Noa. I promise you that the way you wanted to lead, we will carry on and not stop. I thank you for being a perfect girl. We love you endlessly and will never forget you,” he said.

Yuval, Noa’s sister, lamented that she had bought a birthday present for her, which was “waiting in your room, in wrapping.”

“I am proud of you, I am happy you cared, that you did what was good for you, that you danced, sang, and you fulfilled yourself like there was no tomorrow.”

בתם של עדי ואבי. נולדה ביום כ"ח בתשרי תשס"ה (12.10.2004) במודיעין. אחות בכורה ליובל, הדר ואיתי. נועה גדלה במודיעין ולמדה שם בבית הספר היסודי "אילן רמון" ובתיכון "עירוני ג' על שם מוטה גור" במגמות גיאוגרפיה, סייבר ותיאטרון. מגיל צעיר אהבה לקרוא, לשיר ולרקוד, שרה בטקסים של בית הספר והייתה הבמאית בהצגת סוף השנה בתיכון. נערה חכמה, מוכשרת, ערכית וכריזמטית, תלמידה מצטיינת ופעילה חברתית, שהדריכה בתנועת של"ח וקיבלה מלגת הצטיינות על פעילותה ההתנדבותית בקבוצת המש"צים (מדריכי של"ח צעירים) הבית-ספרית. התנדבותה למען הקהילה גם זיכתה אותה במלגה מראש עיריית מודיעין. היא הייתה רגישה לזולת וראתה כל אחד, כולל אנשים שנחשבים "שקופים". דוגמה לכך היא שבבית ספרה, רבים נהגו לחלוף על פניו של השומר מבלי לעצור, ורק נועה ידעה את שמו וכל יום הקפידה לדרוש בשלומו ולאחל לו בוקר טוב. גם את מנקה הרחובות במודיעין הקפידה לברך לשלום, ולעיתים אף הגישה לו ספל קפה שהכינה עבורו. עם גומות החן שלה וצחוקה המתגלגל היא הייתה מוקפת בחברים ומוקד לעלייה לרגל במפגשים ובמסיבות. "הלב של כל חבורה", כך תיארו אותה חבריה. נהנתה לבלות איתם, וגם לשוחח שיחות נפש עמוקות. נועה ציפתה בכיליון עיניים למועד גיוסה לצבא, וכך כתבה ביומנה שהתגלה לאחר נפילתה: "אני ממש מחכה להתגייס. חיכיתי לזה כל חיי... אני פשוט לא יכולה לחכות!" ביום 16.4.2023 התגייסה לצה"ל ושירתה כבקרית איסוף יבשתי בגדוד 414 שבחיל הגנת הגבולות. מהרגע הראשון נהנתה משירותה הצבאי ובכל שלב שמחה ליצור קשרי חברות חדשים. את הטירונות חוותה כאתגר מעצים והתמודדה עם הקשיים באמצעות הומור. כך, למשל, העניקה כינוי חיבה לנשק האישי שלה, וכשהכיסא שעליו ישבה נשבר, הפכה את האפיזודה לבדיחה של הקורס. נועה התבלטה בהישגיה בטירונות והמפקדת שלה המליצה לקדמה למסלול פיקודי. לאחר הטירונות שובצה לקורס תצפיתניות. סגן אלוף שלומי סיפר שכאשר הגיעה לבית הספר להגנת הגבולות, התחברה מהר לחברות, הייתה דומיננטית ומובילה ותוך זמן קצר הבינה את משמעות התפקיד ופעלה באופן אחראי ומסור עם ניצוץ מיוחד בעיניים שהדהים את כולם: "האישיות והחיוך שלך כבשו את כולנו. בחרנו אותך למסלול חנית, המסלול הטוב ביותר. היית אמורה לחזור אלינו להכשרת מפקדות". עם סיומו של הקורס נועה הוצבה כתצפיתנית במוצב נחל עוז. המפקדת שלה סיפרה שכאשר הגיעה לחמ"ל, היא הדהימה את כולם במוטיבציה שלה ובמקצועיותה, ונוכחותה השקטה הורגשה בכל מקום. נועה הייתה אמורה לצאת לקורס פיקוד בנובמבר 2023 ולהתחיל קורס קצינות בינואר 2024. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. בשעה 6:29 החל ירי טילים על מוצב נחל עוז, ובמקביל זיהו התצפיתניות בחמ"ל מחבלים המתקרבים למרחב הגדר ופיצוצי מטענים שנועדו לפרוץ אותה. זמן קצר לאחר מכן החלו להיכנס למוצב עשרות מחבלים. נועה שהתה במיגונית עם חיילות נוספות. המחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית וירו על החיילות. שבע מהן שרדו את הירי ונחטפו לרצועת עזה, ובהן נועה. כארבעים יום אחרי חטיפתה של נועה כוח של צה"ל איתר את גופתה מחוץ לבית החולים "שיפא" בעזה וחילצה לישראל. ביום 19.11.2023 הודיע דובר צה"ל כי לפי הממצאים, היא נרצחה על ידי מחבל חמאס. טוראי נועה מרציאנו נפלה בקרב ביום כ"ה בחשוון תשפ"ד (9.11.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין במודיעין. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי. ספדה לה אימה: "נפלה בחלקנו הזכות הענקית לגדל ילדה שכמותך. ערכית וחכמה, צנועה ויפה, טהורה וזכה. ילדה של מוזיקה וספרים, של טבע וטיולים, של משפחה וחברים, של אהבה וחיים, של גומות וחיוכים. לא סתם הסלוגן שלך בווטסאפ היה 'חייכו כאילו אין מחר'... השארת הרבה נגיעות של אהבה ובתוך הכומתה שלך רקום המשפט 'זה בסדר לנוח אבל לא לעצור'... הגעת לדרגה הכי גבוהה של טוהר ועל כך אנו רוצים להצדיע לך". ספד לה אביה: "תמיד אזכור את טוב הלב שלך, את הנדיבות שלך, את העזרה לזולת, את הנתינה בלי סוף... אני מודה לך, ילדה מושלמת. אני, אימא וכולם אוהבים אותך בלי סוף ואף פעם לא נשכח אותך. תמיד נתגעגע אלייך. תהיי בליבנו לעד. נוחי על משכבך בשלום". אחותה יובל ספדה לה: "נועה שלי, אני מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלך שאי אפשר שלא לשמוע אותו ולצחוק. תמיד היית שרה בימי זיכרון, ועכשיו אנחנו עושים זאת במקומך. נוני, אני שמחה שחיית איך שרצית, בלי לדפוק חשבון. אני יודעת שניצלת את החיים כמו שצריך. אני גאה בך. אני שמחה שעשית מה שעושה לך טוב". נועה השאירה אחריה יומנים אישיים ו"פנקס תודה" שבו הודתה על הדברים הטובים שקרו לה בחיי היומיום. "תודה על היכולת לשמוח ולשמח", היא כתבה בו, "תודה על חברות מדהימות שהכרתי ועוד אכיר... תודה על הטירונות. תודה על שעברתי את הריצה כמעט בשלום... תודה על היכולת להמשיך ללמוד. תודה על שאני מכירה את הארץ שלי". בבית הספר "אילן רמון" שבו למדה הדפיסו לתלמידים "פנקסי תודה" בהשראת הפנקס שלה. כך גם בבית הספר "ניצנים" בשוהם ובקבוצת הילדים של מועדון הכדורגל "מכבי שוהם". בבית הספר מקיף ה' באשדוד ערכו פעילות לזכרה שנקראה "ניצחון הרוח" ואת תוצרי הפעילות כרכו באלבום שהגישו למשפחתה בצירוף סרט עליה. משפחתה הקימה לה אתר זיכרון באינטרנט, והיא מונצחת ברשת גם באינסטגרם ובאתר "גיבורות ישראל". קבוצת הנערות של מכבי תל אביב בכדורסל נקראה על שמה. בדצמבר 2023 נקרא על שמה רחוב סמוך למקום מגוריה בעיר מודיעין. רועי יום טוב, חברה הקרוב, כתב והלחין את השיר "החיוך של נועה", ושר אותו בסרטון שביוטיוב כשהוא מלווה בחברותיה שני, מאי וקים:

"איפה את היום, שואל ולא מוצא תשובה
מקווה שיש שם מישהו, מחבק חזרה
כותב לך פעמיים או שלוש ביום
בתדירות שמשחררת אבל לא מדכאה // איך אפשר שלא לחשוב על החיוך כל שנייה
לא לחשוב על הפנים, על הצחוק, החיבה
על הדרך שאת קוראת לי מטומטם
מחבקת, מבהירה שסתם בדיחה
אני אוהב אותך, האם אמרתי לך מספיק
אני חושב עלייך, על היכולת להבין
להבין את הפגמים, את השריטות שלי
ואת כל הסליחות את יודעת להכיל // את החיוך שלך אפילו השטן לא ייקח
מאמין שאת יודעת שאני פה איתך
אני פה לחבק ולשמוע, לצעוק ולברוח, לבכות ולשכוח
אני חושב שכולם פה יכולים להסכים
שאת מסוג האנשים שלעולם לא עוזבים
את הקסם, הבגרות והמהות שלך
רק אחרי הסערה יישארו איתך
אני חושב שלא הבנתי גודל הצרה
את כל כך בליבי, בעמקי הנשמה
את כל התפילות שלי ראית מקרוב
ובכל ההצלחות היית שם לאהוב
את יודעת את המעבר, את יודעת הכול
וכל מה שרק רצית זה לאהוב בגדול
לאהוב את המשפחה, החברים שלך
ולדאוג לכל הסובבים אותך".