Eden Nimri

Cpt. Eden Nimri, 22, a swimmer who competed internationally for Israel and served as a commander in the Artillery Corps’ drone unit, was killed on October 7 while fighting Hamas terrorists in the IDF Nahal Oz outpost.

Eden served as a commander of an all-female team in the elite “Sky Riders” unit. Her family said that on the morning of the attack, they were stationed at Nahal Oz — covering for another team that was on break — and when the sirens began, she ran with her team to the bomb shelter.

Armed but still in pajamas, Eden positioned herself at one of the two entrances of the shelter, a concrete structure which does not fully close, aiming to protect the large number of unarmed observation soldiers also inside. She opened fire on the first terrorist to enter, but he was followed by many more, armed with grenades and assault rifles. Eden was killed, but 11 soldiers, including the four other members of her Sky Riders unit, managed to run for safety from the second entrance, while many others inside the shelter were killed and kidnapped.

Eden is survived by her parents, Sharon and Michael, and her siblings Hadar and Noga. She was buried on October 13 in Modiin.

According to an IDF obituary, Eden had wide and varied interests in her youth, including ballet, jazz, chess, photography and theater, but none as much as swimming, a love she inherited from her parents. She joined the Israeli youth team and became dedicated to practices and competitions, competing in Israel and abroad and arriving at school each day with wet hair from early-morning practice.

Eden represented Israel at the 2018 European Junior Open Water Swimming Championships, where she finished 30th. She also competed at the International School Sport Federation’s 2017 World Championships and at the 2014 Mediterranean Cup.

“Eden was an amazing girl, a good friend, competitive, extremely hardworking, highly self-disciplined, worked hard, always aimed high, set goals and met them,” the Israel Swimming Association wrote on Instagram.

Her family said that she could have served under the special conditions of an “outstanding athlete” in the IDF, allowing her to still train and compete, but she chose instead an all-encompassing army route. When she first enlisted, she started a pilots’ course, but ultimately didn’t make it through the very challenging path, and ended up in the Sky Riders.

Her favorite holiday was Purim, her loved ones said, and each year she would spend hours designing and creating the perfect costume, including one year as falafel in a pita.

Her boyfriend, who can’t be named due to his army service, told Kan public radio that Eden was “the most beautiful, the smartest, the bravest.”

“She coolly led a battle on Saturday morning together with her fighters and ultimately sacrificed herself so they would stay alive,” he added.

Her mother, Sharon, told Israel Hayom that Eden “always excelled, always demanded more from herself. Eden was very modest — she always planned to achieve bigger things, but only in competition with herself, not with others.”

Sharon said Eden “had dreams from here to Honolulu, she studied to be a coach and swim counselor and she thought that after the army she would go back to swimming, but also work in real estate and maybe even be a brain researcher. She even enjoyed fashion as well.”

Eden’s older sister, Hadar, told Haaretz that “she would break down barriers without even trying.” She wanted to be an Israel Air Force pilot, “and she believed she could do it because she was a woman. She wasn’t deterred by the fact that only 10% of people in the course were girls, she understood that those percentages weren’t because girls can’t do it.”

Hadar said Eden saw no contradiction between being both a tough fighter and a feminine woman: “She was the most girly you could imagine, but the biggest warrior, impressive, noble — that’s what was so groundbreaking about her.” Hadar said Eden “always wanted to be in a happy atmosphere, she was crazy funny. She was just kind and it was important to her for those around her to have fun. She was a wonderful sister, always caring and worrying. She was so busy, but in her own way she was also very caring and concerned.”

בת שרון יעל ומיכאל. נולדה ביום כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.2000) בבית החולים "ליס" שבתל אביב. אחות צעירה להדר ואחות בוגרת לנוגה. עדן, ילדה סקרנית ומוכשרת, גדלה והתחנכה במודיעין-מכבים-רעות. את לימודיה היסודיים ואת לימודיה בחטיבת הביניים עשתה בבית הספר "יחד מודיעין" – קהילה הדוגלת בחיים משותפים על בסיס המורשת היהודית מתוך קבלה של גישות שונות. כבר בגיל צעיר בלטה בכישוריה יוצאי הדופן וביכולותיה, גילתה עניין בתחומים רבים והשתתפה בחוגים שונים – בלט, ג'אז, שחמט, צילום ותיאטרון. פורים היה החג האהוב עליה, היות שאִפשר לה להביא לידי ביטוי את נטיותיה האמנותיות ואת השמחה ששכנה בה. "בכל שנה עדן אתגרה אותנו ברעיונות יצירתיים לתחפושות מקוריות ומרהיבות שהשקיעה בהן מחשבה רבה," סיפרו הוריה, "ואנחנו שמחנו לסייע לה להגשים את רצונה." כך, שנה אחר שנה החליפה עדן דמויות והפתיעה את סובביה – כבובה על חוט; כפיתה דשנה; כהמבורגר מהלך, ועוד ועוד. "היא הייתה הבן אדם הכי חי והכי חולם והכי מלא שמחה וחיוך," סיפרה אחותה, "ובהיותה האחות האמצעית – גם שימשה הדבק המלכד." עדן, בת למשפחת שחיינים, קיבלה בירושה את אהבת השחייה ושחתה מגיל שש באגודת "מכבי פארק המים רעות". מה שהחל כעוד אחד מחוגיה הרבים התברר במהרה כאחד מייעודיה, והפיכתה לשחיינית מקצועית אילצה אותה לזנוח את שאר החוגים ולהתרכז בענף זה. "מרגע שעדן התחילה לשחות," האירה אימה את אחת מתוצאות הלוואי של הצטיינותה בשחייה, "היא הבינה שהיא שוות ערך לבנים ויכולה לעשות בדיוק מה שהם עושים." הבנה מעצימה זו יישמה עדן גם בהמשך הדרך. עם הצטרפותה לנבחרת הנוער של ישראל בשחייה הפכה שגרת האימונים והתחרויות למרכז חייה, ודרשה ניצול מיטבי של הזמן. לפיכך, בסיום כיתה ט', עברה ללמוד בבית הספר העל-יסודי "מו"ר – תיכון מכבים רעות" הממוקם בסמוך לבריכת השחייה ולביתה, ובזכות מגמת התיאטרון שבו הצליחה לשמר גם את אהבתה לעולם זה. אימוני השחייה היו תובעניים ביותר, אך עדן ניחנה ביכולת התמדה, ברוח קרב ובנחישות חסרת מעצורים, ובכל שבוע השתתפה בלא פחות מתשעה אימונים. כתב כרמל, שאימן אותה לאורך השנים: "עדן הייתה גמישה – מאוד גמישה – אבל לא בגלל זה היא הייתה כל כך טובה. היא בעיקר הייתה עקשנית. כשמישהו (אני) רמז שיהיה לה קשה להשיג משהו, היא הייתה משיגה אותו – תמיד! אחרי כמה שנים הבנתי שכדאי להגיד לה שיהיה קשה לעשות משהו, כי אז היא תעשה אותו... אני חושב שהיא הייתה השחיינית הכי תחרותית שאימנתי אי פעם." המשחים החזקים של עדן היו 100 מטר ו-200 מטר גב, 200 ו-400 מטר מעורב אישי, וגם משחי "מים פתוחים" לחמישה ועשרה קילומטרים. בשנת 2019 זכתה באליפות ישראל בבריכות קצרות. סיפרו חברותיה לנבחרת: "עדן תמיד דרבנה אותנו: 'יאללה, קדימה, נשאר עוד סט אחד,' האיצה בנו. היא פשוט הייתה פייטרית. למרות שהייתה סוליסטית, היא תמיד אמרה שחברים מהשחייה זה לכל החיים וזה כמו משפחה. זאת הייתה חברות טהורה שהיא הרבה מעבר למים." עדן המוכשרת, הערכית, היפהפייה והחייכנית, שאפה למצוינות בכל תחום בחייה – ובכלל זה בלימודים. בתקופת החטיבה, לאור נטיותיה הריאליות, השתתפה בתוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה של אוניברסיטת בר-אילן, ובתיכון, נוסף על תיאטרון, בחרה ללמוד באופן מוגבר עוד שלושה מקצועות מאתגרים – פיזיקה, מתמטיקה ואנגלית. "אצילית, תמירה ויפה, מצטיינת בכול וחברה טובה," כתבה עליה מורתה. "היא הייתה גדולה מהחיים," אמרה שרון אימה, "אבל שמרה על צניעות ואף פעם לא הקטינה אחרים לידה." כספורטאית מצטיינת, הייתה דרכה של עדן סלולה להתגייס לצבא באופן שיאפשר לה להמשיך להתחרות, ובסיום השירות – לנסוע ללמוד בקולג' בארצות הברית עם מלגת שחייה, כמו רבים מחבריה השחיינים. ואולם, משעברה את הגיבוש לקורס טיס נפתח בפניה צוהר שהזכיר עד כמה רבות אפשרויות המיצוי של יכולותיה, והיא בחרה להתגייס לשירות משמעותי בצבא. הפרידה מהשחייה – חלק בלתי נפרד מחייה ומזהותה שנים כה רבות – לא הייתה קלה מבחינה רגשית, אבל עדן גמרה אומר להמשיך הלאה, לאתגרים הבאים. עדן התגייסה לצה"ל ב-5 בינואר 2020, הוצבה בחיל האוויר והחלה קורס טיס. לאחר שפרשה מהקורס, התנדבה ליחידה המובחרת "רוכב שמיים" (רוכ"ש; יחידה 5353) שבחיל התותחנים – יחידה המפעילה מזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייס) האוספים מודיעין מבצעי וחזותי בעבור יחידות החוד הלוחמות של כוחות היבשה. לאחר הכשרתה כלוחמת, יצאה לקורס קצינים ולהשלמה חילית בחת"ם – חיל התותחנים. תפקידה הראשון היה בתפקיד חונכת קש"א (קצין שיתוף אש), במרכז האש במל"י – המרכז הלאומי לאימונים ביבשה שבבסיס צאלים, ובסיומם חזרה ליחידת "רוכב שמיים" כמפקדת צוות. ארבע הלוחמות של עדן תיארו קצינה משכמה ומעלה, חכמה ורחבת דעת, מקצוענית, אכפתית ומסורה – "ארץ ישראל היפה". עדן, מצידה, הייתה מאושרת, התגאתה בתפקיד שהגיעה אליו וחשה כי היא מגשימה את עצמה ואת שליחותה. בקורס הקצינים הכירה צוער עמית, שהפך לבן זוגה ולאהבת חייה. ככל ששירותם האינטנסיבי אפשר, יצאו לטיולים – אחת הפעילויות האהובות על עדן עוד מילדות, שכשוחרת מים ניצלה כל הזדמנות לעצירות התרעננות במעיינות שבדרום הארץ או בצפונה. עדן שירתה בגבול הצפון ובן זוגה שירת בדרום הארץ. במרוצת הזמן, החלו לתכנן תוכניות לתקופה שלאחר השחרור – לטוס ביחד לווייטנאם ולתאילנד, ולאחר מכן לשכור דירה ביחד קרוב לים, ולהתחיל חיים משותפים ולהתחתן. "לי ולעדן תמיד הייתה נטייה לתכנן רחוק," אמר, "והכול בתאריכים – כמו אנשי צבא." במהלך חול המועד סוכות תשפ"ד נקראה עדן עם צוותה למוצב "נחל עוז" שעל גבול רצועת עזה, כדי להחליף צוות שיצא לחופשת חג. ממשימה זו – לא חזרה. בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. אותו בוקר, עת נשמעו רעמי הטילים, קפצו עדן וארבע לוחמותיה מהמיטות עם פיג'מות ונשקים ורצו למיגונית הצמודה למגורי הבנות. במיגונית התקבצו כשלושים חיילות לא חמושות שעדן לא הכירה כאשר רק צוות רוכ"ש היו חמושות בנשק. רוב החיילות היו של חיל הגנת הגבולות בתפקידים של תצפיתניות, סמב"ציות, בנות אוגדת עזה – חובשות, תקשוב ועוד. "פיצמ"רו אותנו," כתבה לווטאסאפ הפלוגתי, "צוות נימרי מאבטח את המרחב המוגן." בהודעת הטקסט האחרונה למשפחתה ניסתה להזהיר – וגם להרגיע. "תישארו ליד אזור בטוח, אנחנו בסדר," כתבה. בתוך זמן קצר עברה מערכת הכריזה של המוצב מקריאות "צבע אדום" לקריאות "פשיטה, פשיטה". בו ברגע קיבלה עדן פיקוד, לקחה חסות על כל הבנות והרגיעה אותן; היא התמקמה לבדה בפתח השמאלי של המיגונית, הקרוב לכניסה החיצונית, טענה את נשקה ודרכה אותו, יצרה קשר עין עם הלוחמות שלה והנחתה אותן – ללא מילים – לעשות כמותה, ולתפוס את הפתח הימני, הקרוב לחדרי המגורים. במהלך הרואי זה, שינתה את תוצאת הקרב והצילה חיים. אחת הניצולות תיארה את אשר ראתה: "מה שעדן עשתה זה פשוט הקרבה עצמית הכי גדולה שיכולה להיות. גם אם היא לא ידעה בדיוק מה קורה, הא הלכה לבד לכיוון של היריות ושל הצרחות בערבית". "אני מכיר את עדן וכמה שהיא פייטרית ופרפקציוניסטית," אמר בן זוגה, "וכל דבר שהיא הייתה עושה זה בשביל להיות מוכנה בצורה הטובה ביותר למלחמה." כשנכנס המחבל הראשון למיגונית דרך הפתח השמאלי, ירו בו עדן שהייתה מולו וגם הלוחמות שהיו בפתח הימני והרחוק וכך והצליחו לנטרל אותו. מעט לאחר מכן הסתערה קבוצת מחבלים בירי וברימונים אל הפתח השמאלי, אך נתקלה באש יעילה שעדן ייצרה לעברם בנשקה האישי. בחסות העשן והקרב שניהלה, עיכבה את התקדמותם ואפשרה לארבע לוחמותיה ולעוד שבע חיילות לסגת אל הפתח הימני, הפנוי, ולהימלט אל מרחב המגורים. בקרב זה נפלה. גופתה חולצה כעבור יותר מיממה מהמוצב שהפך למרחץ דמים, וזוהתה בחלוף כמה ימים. אחת-עשרה החיילות שניצלו בזכותה התבצרו במשך כשבע שעות בחדרי המגורים, עד שחולצו בחיים בידי כוחות צה"ל. סגן עדן נימרי נפלה בקרב במוצב "נחל עוז" ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושתיים בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין במודיעין. הניחה אחריה הורים ושתי אחיות, ובן זוג עימו רצתה להתחתן. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סרן. עדן, שהייתה אגדה בחייה, הפכה לאגדה במותה. אלפים מתושבי מודיעין ליוו אותה בדרכה האחרונה במסע דגלים, ובהם עשרות רוכבי אופניים ממועדון "מעוז טריאטלון", שחלקו לה כבוד. בטקס גילוי המצבה, ספד לה שגיב אלבז, מנהל "על יסודי יחד מודיעין": "עדן יקרה, עולם שאין לו תחליף. שלושים יום עברו, ומתייצבת מולנו הסופיות. והלב החי לוקח ונותן, נמתח ונקרע. ... אדם הייתה עדן, עם צלם אלוהים, עם עמידה נכוחה ונחושה, אותה חווה כל מי שפגש בה. עולם אבד ואותו נזכור. עולם אבד ואותו ננציח. יהי זכרה ברוך." סיפור חייה של עדן וסיפור גבורתה סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. בערוצים השונים שודרו כתבות, תוכניות ופודקאסטים שבהם גוללו בני משפחתה ובן זוגה את השתלשלות האירועים במוצב "נחל עוז", והאירו את דמותה המיוחדת והחד-פעמית. פעולות הנצחה רבות נעשו לזכרה. עיריית מודיעין-מכבים-רעות הנציחה את עדן בקריאת משעול על שמה בדרך המובילה לבית ילדותה ולבריכה שאהבה כל כך, בשדרות העומרים 33 ברעות. בטקס חנוכת המשעול, שנערך ב-9 בפברואר 2024 – יום שחרורה המיועד מצה"ל – נחשפה האבן ועליה הכיתוב: "מכאן צעדת בשביל לבריכה, בחיוך, בעוז ובענווה. חתרת למצוינות ולחברות אמת. פיקדת והסתערת באומץ לב בקרב והצלת חיים במוצב נחל עוז. אהובתנו, לעולם נלך בדרכך". באותו יום נערך בגן הזיכרון שבחצר בית הספר "יחד מודיעין" יום קהילה שבו נחנכו ספסלי ישיבה לזכרה של עדן ולזכר נופלים נוספים בוגרי בית הספר. ב-23 בנובמבר 2023, יום הולדתה העשרים ושלושה, ניטע עץ לזכרה בבסיס צאלים. עצים לזכרה ניטעו גם ביער בן שמן במסגרת אירועי "נוטעים לזכרם" בשיתוף קרן קיימת לישראל, ובגן הזיכרון שבבית הספר "מו"ר" ברעות. בהתקרב חג החנוכה תשפ"ד הקדיש בית המדרש לרבנים על שם שכטר של התנועה המסורתית לימוד של מסכת עדיות לעילוי נשמתה. סמוך לאותו מועד יצאה לאור החוברת "ויהי אור: סיפורי אור וגבורה מהימים האלו והזמן הזה" בהפקת "מיתרים" – רשת לחינוך יהודי משלב בשיתוף The Honey Foundation For Israel ובה הוקדש עמוד לעדן ולסיפור גבורתה. הוריה ציינו את חג החנוכה לצד החיילות ששהו איתה במיגונית וניצלו בזכותה. ב-15 במארס 2024 נערכה בקיבוץ עלומים צעדה לזכר הבנות והבנים שנפלו במוצב "נחל עוז", ובני משפחתה לקחו בה חלק. עדן הונצחה במגוון פעילויות ספורט: בפארק המים ברעות התקיים אימון שחייה לזכרה; איגוד השחייה בישראל ערך טקס לזכרה בבריכה הלאומית שבמכון וינגייט, שהקדים את פתיחת תחרות "ההזדמנות האחרונה"; מכון "קרוספיט קריית אונו" הקדיש אימון לזכרה, תחת השם "אימון גיבורות"; זוכי המקום הראשון במקצה שלשות מעורב 226 בטריאתלון "צ'אלנג' ישראמן" (Challenge Israman) שהתקיים ב-22 במארס 2024, הקדישו את הגביע לזכרה. מרוץ מודיעין שנערך ב-5 באפריל 2024 הוקדש לזכרם של הנופלים והנרצחים ובמסגרתו נערך מקצה חמישה קילומטרים שהמשתתפים בו לבשו חולצות עם הכיתוב "צוות נימרי – רצות.ים איתך ובדרך שלך לזכרך." למחרת התקיים בעיר טריאתלון הילדים שהוקדש לזכרה. ב-27 במארס 2024 נחנכה בחורשת הבנים שבבית האבות ברומא, איטליה, אנדרטת הנצחה לזכר הנופלים הנושאת את שמה, ביוזמת עמותת "אור למשפחות". משפחתה של עדן ואוהביה ממשיכים לשקוד על הנצחתה. סיפור חייה, אלבום תמונות, קישורים ועדכונים מאוגדים באתר האינטרנט שהוקם לזכרה, בכתובת https://edennimri.co.il/.