יוסף כהן

בן שרה ואברהם, נולד בשנת 1925 בעיר אלכסנדריה, מצרים ולמד בבית-הספר "אליאנס". בהיותו בן 12 נתייתם מהוריו וגדל בבית דודו. הוא למד סריגה ועבד בה ובמלחמת-העולם השנייה עבד במחסני הצבא הבריטי במצרים. מתוך שאיפה ציונית מושרשת הסתננה המשפחה אל הארץ בשנת 1945 דרך גבול המדבר. בהגיעו ארצה עבד בפרדסי גן חיים שליד כפר סבא. החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת-העצמאות מצאוהו תשוש וחלש בגופו, אך לעת כזאת "החלש יאמר גיבור אנוכי". יוסף שכח את מחלתו וחולשתו והתייצב להגנת המולדת. הוא הוצב בגדוד בחטיבת "כרמלי", וסיים קורס חבלה. יוסף נטל חלק בפעולות הגדוד וכשבא לביקור חטוף בביתו לא סיפר אף מלה על מעשיו וקורותיו, כי חייל צריך לדעת לשתוק. באחרונה נלחם בגיזרת ג'נין. לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק-הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.