Arie Zvibel

בנם-יחידם של חנה ושלמה, נולד ביום ג' בסיוון תרפ"ו (16.5.1926) בעיר צ'רנוביץ שבבוקובינה, רומניה. למד בהצלחה בבית-ספר יסודי ואחר-כך בתיכון עד שהתלאות והרדיפות בשנת 1941 הכריחוהו להפסיק את לימודיו. אביו ואחיו הבכור נלקחו למחנה- מיון ולמזלם נבחרו לחיים ונשלחו הביתה. אחרי חודשים מעטים גורשה כל המשפחה עם המוני היהודים לטרנסניסטריה. שם עבד הנער בן ה- 15 עבודת-פרך, בעבור כיכר-לחם ליום, למחיה לו ולהוריו. משהועבר אחיו הבכור למחנה אחר ונספה בו, נשאר הוא המשען היחיד להוריו. בלילות-החורף היה יוצא ב- 3 אחרי חצות ליערות, כורת ומבקע עצים ובעבודתו השיג מזון להוריו. אחרי שלוש שנים שוחררו מן המחנה וחזרו לצ'רנוביץ. אריה המשיך את לימודיו ונתחבב על מוריו עד כדי כך, שבשנת 1945, בשעה שהמשפחה הורשתה לשוב כחוזרים מצ'רנוביץ, שסופחה לברית-המועצות, לרומניה, ניסו מוריו לעכבו כדי שלא יפסידו תלמיד בעל-כשרונות, ורק בעמל רב הצליח להיפטר מאהבתם. בבוקרשט עבד בתעשיית ארנקים, וכשהודיע להוריו על החלטתו להגשים את שאיפת נעוריו ולעלות לארץ-ישראל הסכימו לכך בלב כבד ובתקווה לבוא בעקבותיו. זמן מועט אחרי נישואיו יצא עם רעייתו ל"מסע כלולות" ב"נתיב הבריחה" לאיטליה. שם שהו שבעה חודשים. הם העפילו לארץ באונייה "כ"ג יורדי הסירה", שהו בעל-כורחם עוד חמישה חודשים בקפריסין וב- 15.1.1947 הגיעו ארצה. אריה הסתדר כפועל חקלאי בפרדס חנה ושם נולד בנו. אריה גויס לצבא בתחילת חודש אפריל 1948 ושירת בחטיבת "כרמלי". לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק-הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד, ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). הוריו הגיעו ארצה ארבעה חודשים אחרי נופלו וקיבלו את הבשורה המרה. ביום י"ז באלול תש"י (3.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.