Nehoray Said

בנם של חגית וזוהר. נולד ביום כ"א בתמוז תשס"ב (1.7.2002) באופקים. בן זקונים להוריו, אח למיטל, בת אל, גל-אור וטוהר. נהוראי גדל והתחנך באופקים, למד בבית הספר היסודי "מורשת ישורון", המשיך לישיבת "אפיקי ארץ" ובהמשך השתלב בלימודי תיכון בתיכון "מרום" בעיר. נער אנרגטי ומלא שמחת חיים, חברותי ואהוד. חייכן, שטותניק ושופע חוש הומור. סיפרה אימו: "נהוראי אהב להצחיק ולשמח את הסביבה שלו, נהג לקחת דברים בקלות וליהנות מסיטואציות גם אם הן פחות נעימות. חבר טוב, נחלץ לעזרת חבריו גם בשעות הקטנות של הלילה, תמיד היה הראשון להתייצב, הראשון לעזור. ראה במצוות כיבוד אב ואם מצווה חשובה ונהג לשתף אותי כמעט בכל קורותיו". בעל מודעות חברתית גבוהה, היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" ושימש כמדריך של"ח (שדה, לאום, חברה) במסגרת תוכנית מדריכי של"ח צעירים של משרד החינוך. בלט בטוב ליבו ובנדיבותו, נכון בכל עת להושיט עזרה לסובביו ולסייע בכל דבר ועניין. השתתף באופן קבוע בגמ"חים (גמילות חסדים) ובהכנת מארזים למשפחות מעוטות יכולת, הן מטעם תנועת הנוער "בני עקיבא" והן באופן עצמאי. אהבתו הגדולה הייתה לטבע ולטיולים, סיפרו אוהביו: "אהבת הארץ הייתה נר לרגליו. הוא אהב לטייל וזכה להכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה בטיולים רבים עם בני משפחתו וחבריו. מאוד נהנה לחוש את האדמה דרך הרגליים, לטייל במקטעים משביל ישראל, ונקשר במיוחד לנופי הצפון הירוקים ועתירי מקורות המים. כל הזדמנות שנקרתה בדרכו לטיול של כמה ימים בצפון על שפת הכנרת או בנחלי הדרום נוצלה עד תום". תחום המכונאות קסם לו במיוחד, הוא נהנה ללמוד ולחקור על ההיבטים המכניים של כלי הרכב השונים, וכשהוציא רישיון נהיגה הרגיש כי נפתח בפניו עולם ומלואו של הזדמנויות והרפתקאות. חרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה, עבד לפני הגיוס ונהנה מעצמאותו הכלכלית. בנעוריו הכיר את אלה, השניים רקמו זוגיות אוהבת ותכננו את עתידם המשותף, רואים האחד בשני התגשמות חלומותיהם. ביום 7.12.2021 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם בגדוד "שמשון" של חטיבת "כפיר". חייל מסור ומלא מוטיבציה, ראה בשירותו הצבאי שליחות ותרומה למדינה. עבר אימונים והכשרות שונות, בין היתר בתפעול מקלע ומטול, וביצע משימותיו בהצלחה. סיפרה אימו: "השירות בתפקיד ערכי בחבל הארץ הצפוני האהוב עליו גרם לו לאושר ולסיפוק רב. הוא שימש אב בית עבור חבריו שהעידו כי בזכות כישוריו תמיד פתר בעיות וכי במו ידיו תיקן דברים שונים". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. נהוראי אשר שהה בחופשת חג עם בני משפחתו קם לבוקר של אזעקות בלתי פוסקות שפקדו את העיר אופקים. "הוא ואחיו עלו לגג ביתם וראו את השמים בוערים" סיפרו אוהביו, "מלמעלה הבחין באביו שניצב בפתח בית הכנסת ונפנף לו לשלום. הייתה זו תמונה אחרונה של בן אהוב שנחרטה בלב האב". התחושה הייתה שמדובר באירוע חריג בהיקפו ונהוראי המשיך לעקוב בדריכות אחר החדשות והדיווחים שהגיעו מהשטח. עם קבלת הידיעה על חדירת מחבלים לשכונת מישור הגפן בעיר, לא היסס ויצא לכיוון, מבקש להגן על תושבי השכונה. בלבוש אזרחי וברכבה של אימו הגיע למקום כשהוא אוחז בנשקו האישי בלבד, בעוז ובגבורה נלחם והציל חיים. סמל נהוראי סעיד נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. ספדה לו אימו: "נהוראי היווה שילוב של צחוק ורצינות, מקצוע ומנוחה, צייתנות וויכוחים. הוא פעל מתוך אמונה שלמה ובמאה אחוז כוונה. מאחורי הבדיחות והצחוקים עמד אדם ערכי וחייל משימתי עם נשמה גדולה. למרות הקושי בלהיות לוחם תמיד היה עם חיוך ופעל מתוך רצון להיות למען המדינה אותה כה אהב". כתב חברו: "נהוראי, הילד הכי גבר שיש, אין דבר שאני זוכר יותר מאשר החיוך שלך. חיוך שאי אפשר לשכוח כי הוא תמיד היה שם, על הפנים שלך. זה הדבר הראשון שרואים כשמסתכלים עליך. תמיד תהיתי איך אף פעם לא ירד לך החיוך מהפנים אבל עכשיו אני מבין. אני מבין שזה מי שהיית, אדם כל כך שמח וטוב לב, אחד שייתן הכול למען חבריו, משפחתו והסובבים אותו. והנה הוכחת במעשיך שבאמת זה מי שהיית. מלך העולם". נהוראי מונצח בדף הנופלים באתר האינטרנט של חטיבת "כפיר", וכן באתרי האינטרנט של עיריית אופקים ותנועת הנוער "בני עקיבא" בה היה פעיל. חברתו אלה הקימה לזכרו מיזם לאפיית העוגות שאהב לאכול, וחלוקתן לחיילים המשרתים בדרום הארץ.

Staff Sgt. Nehoray Said, 21, a soldier in the Kfir Brigade from Ofakim, was killed on October 7 battling the Hamas invasion of his hometown.

Nehoray was home with his family the morning of the attack, but when he heard of the Hamas invasion, he grabbed his weapon and headed outside, according to a municipal eulogy. There he joined up with two other civilians who had also headed out to fight, including Rabbi Shachar Butzhak.

Butzhak told the Makor Rishon newspaper that the three decided to stay together. After killing a number of terrorists, a Hamas gunmen opened fire at them, and Butzhak was shot in the knee while Nehoray was killed on the spot.

Amid the chaos, his family was not officially notified of his death for three days. He was buried in Ofakim on October 10. He is survived by parents, Hagit and Zohar, and his four siblings, Meytal, Batel, Galor and Tohar, and his girlfriend, Ella.

The youngest of his siblings, Nehoray was raised in Ofakim, attending local religious schools. He was active in the Bnei Akiva youth group and loved to travel around the country, spending time next to the Kinneret or along the Israel Trail, his loved ones said. He was known for his sense of humor and always cracking a joke, but was also serious about the things that were important to him.

In December 2021, Nehoray enlisted in the IDF and was placed in the Kfir Brigade’s Shimshon Battalion, undergoing training as a driver and to operate a machine gun and grenade launcher.

“Nehoray was a man of action and joy, helping others and boundless love of the land,” wrote his sister, Tohar, on Facebook. “He loved to travel around the north with his girlfriend and friends, and one of the things he loved to eat was toast with tons of butter and garlic,” a dish they have chosen to memorialize him with, “to continue his life, as he willed to us with his death. We should only be worthy.”

Nehoray’s girlfriend of seven years, Ella, wrote on a memorial Instagram page recalling one of their trips together to the Sea of Galilee (Kinneret), sitting and talking “and I’m pretty sure that you made me laugh and I annoyed you, because that’s just us… and I felt the happiest person in the world, just because I had you.”

Ella said that Nehoray handed her a black marker and asked her to write on their trip bag a sentence, and she wrote: “The brave might not live forever, but those who are afraid don’t live at all.”

“You are brave, always were and always will be. You look danger in the eye and don’t cower, with an unapologetic smile you know the right thing to do and don’t delay along the way,” she added. “You lived a simple life, full of truth, kindness and generosity, you were devoted to everything you believed in, your family, your friends, me. But at the very top — our country.”