Avi Buzaglo

בנם הבכור של זהבה ומרדכי. נולד ביום ה' באדר ב' תשנ"ז (14.3.1997) באופקים. אח גדול לאור ולאהרון. אבי גדל והתחנך באופקים, למד בבית הספר היסודי ובתיכון המקומי. ילד יפה וסקרן עם עיניים חכמות, ערכי, אחראי ומלא נתינה כבר מגיל צעיר. במהלך התיכון התנדב במרכז "חוסן", כן היה פעיל בעמותת "אחריי!". הוא אהב מאוד להדריך ולשמש כ"אח גדול" לילדים ולנערים, ופעל רבות לטובת בני הנוער בעיר. כשסיים את הלימודים הצטרף למכינה הקדם-צבאית "איתן" במעלה אדומים ועבר שנה וחצי של חוויות משמעותיות ומעצבות. העשייה, הנתינה וההקרבה למען אחרים הובילו אותו. תמיד לקח על עצמו אחריות, דאג לסובביו, חשב על אחרים לפני שחשב על עצמו והיה הראשון לעזור בכל בקשה. באותה מסירות ומחויבות, ביקש לתרום גם למדינת ישראל, שאותה אהב בכל ליבו, והחליט להקדיש את חייו להגנה על המולדת. ב-2015 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "דובדבן". ב-3.9.2020 התגייס למשטרת ישראל ושירת כבלש בתחנת רהט. חבריו לתחנה מספרים שהיה חבר אמת, אהוב על כולם, חדור מטרה ותמיד חותר למגע. חלומו היה להצטרף לימ"מ – יחידת העילית המיוחדת של משטרת ישראל למלחמה בטרור. באחד מימי הזיכרון כתב פוסט על קרוב משפחה שנהרג במלחמת ששת הימים, וחתם במילים: "אם אלך בעקבותיך, אדע שלא סתם אחרף את נפשי. כמו שאתה נלחמת עד הרגע האחרון, כך אעשה ויהיה מה שיהיה". מילדות היווה מודל לחיקוי ולהערצה עבור אחיו ואחותו, וככל שהתבגר הערצתם התעצמה. עבורם, ועבור כל מי שהכיר אותו, אבי היה האדם שתמיד פונים אליו. בכל בעיה וצרה הוא ידע מה לעשות, ובכל עת היה נכון להגיע ולתת כתף או לספק עצות והנחיות. היה לו ידע רב במגוון אדיר של תחומים ותשובה לכל שאלה. את הדברים שלא ידע, הקפיד ללמוד בכל דרך שיכל. הוא היה חכם, סקרן ושאפתן מאוד, ורצה להגיע להישגים ולנצל כל רגע בחייו. חלק ניכר מזמנו הפנוי, כשעתיים מדי יום, הקדיש לאימונים בחדר הכושר. הוא אהב מאוד ספורט והקפיד להיות בכושר שיא כדי לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. זו הייתה דרך חיים עבורו, והוא סחף חברים ובני משפחה להתאמן יחד איתו. תמיד כשהיה מגיע לחדר הכושר, כל המתאמנים היו באים לומר לו שלום, לראות אותו מבצע את התרגילים ולקבל ממנו עצות. עצם נוכחותו נסכה ביטחון על כל מי שהיה סביבו. הוא התנהל בשלווה וללא פחד, אך תמיד היה דרוך ונכון להגן על עצמו ועל סובביו. לטקס ההשבעה לצה"ל של אחיו אהרון, שהתקיים בירושלים, הגיע ישירות ממשמרת בתחנה, ולמרות שהיה מותש, התעקש להישאר עם המשפחה עד שאחרון הנוכחים יתפזר, כיוון שהיה היחיד שנשא נשק. עם זאת, תמיד הצניע את התפקידים הביטחוניים שביצע, העדיף לומר ששירת בצנחנים ולא ב"דובדבן", והסתפק בלספר שהוא שוטר במקום לומר שהוא בלש. כך ביקש גם מבני משפחתו לעשות, אך הם נהגו לספר עליו בפירוט, בגאווה ובעיניים נוצצות. בתחילת שנת 2021 הכיר את ליטל, ומאז השניים לא נפרדו. "ידעתי שזה אתה", כתבה. "שאתה זה כל מה שביקשתי. הייתה לנו אהבה עצומה, אהבה ללא גבולות. תמיד ידענו שזה אנחנו, שזה שלנו. הרגשנו אחד את השנייה, הרגשנו שלמים יחד. הרגשנו יחד דברים שמעולם לא הרגשנו לפני". עוד אמרה: "אבי כל כך אהב אותנו, מבחינתו המשפחה הייתה הכול. אבל קצת יותר ממה שהוא אהב אותנו, הוא אהב את המדינה". בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. אבי התעורר בבית הוריו באופקים לקול האזעקות, וירד עם המשפחה למקלט. באחת ההפוגות שבין מטחי הרקטות, שמע לפתע יריות וזיהה שמדובר בירי מנשק אוטומטי. מיד התלבש, חבש את כובע הזיהוי של המשטרה, לקח את הנשק ורץ החוצה. אחותו ביקשה שיחכה רגע, הוא אמר לה: "נראה לך שאני שומע את זה ולא יוצא?" ורץ החוצה. מהר מאוד חבר לחייל ולאזרח שיצאו גם הם עם נשק לכיוון מקור הירי. אחד מהם סיפר שאבי רץ כל כך מהר, שאי אפשר היה להשיג אותו, ושהנחישות שלו נסכה בו אומץ וביטחון. השלושה התקדמו בין הרחובות עד שזיהו חוליית מחבלים. הם פתחו באש, חיסלו כמה מחברי החולייה והמשיכו לחתור למגע, אך מחבלים נוספים התקרבו והחלו לסגור עליהם. אבי נלחם בגבורה ובחירוף נפש, עד שנפל בקרב. רב-סמל ראשון אבי בוזגלו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. "אבי שלי, גיבור של אימא" , כתבה אימו, זהבה, "בתאריך ה' באדר ב' הגחת לאוויר העולם והפכת אותי לאימא הכי מאושרת. גיבור שלי, כל שנה הייתי מברכת אותך, השנה אתה תברך אותנו מלמעלה. באותה שבת חיינו השתנו, יום שלא אשכח לעולם. יום שבני עוולה רצחו את הנשמה שלנו. גיבור שלי, זה לא נתפס שאתה לא איתנו. נלחמת במחבלים אבל לא שרדת את הקרב, כדור אחד גדע את חייך, את חלומותיך ורצונותיך". "אהבת חיי, זכיתי לחיות לצידך עד אותו יום, שמחת תורה", כתבה ליטל, בת זוגו, "באותו בוקר, יצאת להגן, נלחמת, הצלת ובסוף נפלת... יצאת עם כל החלומות שלנו, עם כל התכנונים שלנו, עם כל העתיד שתכננו יחד, עם ההבטחות והמילים שאמרת לי במהלך כל הזוגיות ובעיקר בשבוע האחרון שלך, עם האור שהיה לי בחיים, עם השפיות, האיזון והלב שלי. יצאת ולא חזרת. "ידעתי שהיום הזה יגיע, ידעתי עם מי אני יוצאת. ידעתי איזה אומץ לב יש לך, איזה לוחם אתה, אדם ללא פחד, כזה שתמיד רואה את האחר לפניו. תמיד ניסיתי לשנות לך את המחשבה... הזכרתי לך שהמשפחה שלך ואני נחכה לך בבית עם הילדים שלנו, ותמיד סיכמת את השיחה ב: 'מאמי, אני אכנס ואקבל את הכדור בראש במקום אזרח או חבר שנלחם איתי כי גם להם יש משפחה, אישה וילדים שמחכים להם בבית'. וככה בדיוק קרה... אני אוהבת אותך לנצח. וכמו שתמיד אהבת שאני אומרת לך, אתה הנחלה שלי ולנצח תישאר כזה". "אביל'ה שלנו – כך היינו מכנים אותו", כתבה הדר, בת דודתו. "בעל העיניים הטובות, החיוך הקסום והאישיות הממגנטת, הקרין אור, חום ואהבה ואהב לעזור לכולם, להתנדב, לייעץ ולתמוך... היינו חברים טובים ובילינו יחד. אבי היה לי כאח ואיש הסוד שלי. הוא ליווה אותי ברגעים המרגשים של חיי וגם ברגעי הכאב... היה בו שילוב נדיר של אומץ לב וגבורה עם עדינות, רגישות, מתיקות וענווה... מלאך יפה תואר, קדוש וטהור, החיוך המאיר והמתוק שלך חקוק בליבי לנצח. תודה על מי שהיית, על טוב ליבך, על שבחרת בנו להיות עבורך משפחה". "תודה אבי שהיית הכי מצחיק, הכי גבר, הכי חזק בצוות", כתב גיל. "לא ויתרת אף פעם ותמיד הרמת את המורל של כולם. הפכת לאיש הכי חזק שהכרתי. הלב שלך ענק. אוהב אותך אח שלי, שמור עלינו". אבי מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש. בפודקאסט "בלב אופקים", שמספר את סיפורם של גיבורי וגיבורות העיר, הוקדש פרק לזכרו, בהשתתפות אחותו אור ובת זוגו ליטל. הפודקאסט ניתן להאזנה באפליקציות הפודקאסטים השונות וביוטיוב. עמודים לזכר אבי נפתחו באתרים memoriz.plus, octseven, weremember710 ובאתר עיריית אופקים.

Master Sgt. Avi Buzaglo, 26, a detective at the Rahat police station, from Ofakim, was killed on October 7 while batting the Hamas invasion of his hometown.

Avi was home with his family in Ofakim when the terror onslaught began. When he heard automatic gunfire outside, he didn’t hesitate and grabbed his weapon and police cap and headed out to the main road. His sister told a local radio station, “I asked him to wait a bit and figure out what was going on, and he said to me, ‘Are you serious? You think I’m going to hear that and not go out?’ And he left.”

Outside, he joined up with an off-duty IDF soldier, 2nd Lt. Itamar Hadad, and an armed civilian, Itzhak Balti. The three of them engaged in a fierce firefight with the swarms of invading terrorists, killing many of them, until Avi and Itzhak were killed and Itamar was seriously wounded, but eventually evacuated and survived.

The head of the Rahat station where Avi worked, Commander Jayar Davidov, was also killed on October 7, as were fellow Rahat officers Command Sgt. Maj. Roni Abuharon and Sgt. Maj. Alon Bard.

Avi was buried in Ofakim on October 11. He is survived by his parents, Zehava and Mordechai, his younger siblings Or and Aharon, and his girlfriend, Lital.

Born and raised in a religious family in Ofakim, Avi attended a pre-military academy after finishing high school and then enlisted in the IDF’s Duvdevan commando unit, according to a police eulogy.

Avi was devoted to taking care of his family, always looking out for his younger sister and brother, an Ofakim municipal eulogy reads, and was also an active volunteer in youth groups during high school.

In 2020, he enlisted in the Israel Police and served as a detective in the Rahat station, going on to later lead detective shifts. He was an avid gym-goer, dedicated to extensive workouts, and had enrolled in a criminology degree that he never got to start.

“I could talk about Avi for hours, I would always brag about him to my friends,” his little sister, Or, told a local radio station. “He was my big brother, nothing prepares you at age 25 to lose a brother you’ve lived with for so many years.”

Or said Avi “was a role model. I admired him… he was our support system, always had our back. When people came to pay condolence calls they would say, ‘You can be comforted that he was a hero.’ But we already knew that. We knew who Avi was. During his lifetime he was also a hero. He was always ready, always on alert. When we’d go out to restaurants he would always insist on sitting facing outward, he’d never face inward… If I was ever afraid or worried to go anywhere, he’d say, ‘You’re with me.'”

Avi’s younger brother, Aharon, wrote on an Instagram memorial page that Avi “always had a great deal of energy and strength to help others. That was always burning in his heart. Even at his friends’ weddings, he would work out so he could lift them on his shoulders.”

Aharon said his older brother “instilled in me a love of the land, of the people of Israel, and a motivation to enlist in a combat unit and give back as much as possible… He was the support system of the home. At work and everywhere he would connect to people in minutes. He was loved by all those around him.”