Michael Ben Hamo

בנם של יעל ומאיר. נולד ביום ה' בחשוון תשס"ב (22.10.2001) ברחובות. אח לאוהד, נועה ואסף. מיכאל (מייקל, מייקי) גדל והתחנך ברחובות. לאחר לימודיו בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי "תחכמוני" המשיך ללימודי חטיבה ותיכון בישיבת "אמית עמיחי" בעירו. בתום שתים-עשרה שנות לימוד החל ללמוד במכינה הקדם-צבאית "מיתרים לכיש" בבית גוברין, ואחרי כן למשך חצי שנה למד והתנדב במדרשת "הערבה" בעין יהב, שבמסגרתה עסק בחקלאות, בעיקר בגידולי חממה. מיכאל הכיר את תמר גולדברט, ובין השניים התפתח קשר זוגי איתן. יחד רקמו תוכניות לעתיד. מיכאל, אדם טוב ומיטיב, הובל על ידי ערכים, אהב את המדינה והיה מוכן לעשות למענה את הכול. בצניעות, בענווה וברגישות חשב על הזולת ועשה למענו לפני שחשב על עצמו. העזרה שהגיש והנתינה שלו נעשו מתוך מסירות ואהבת האחר. באופיו החזק עמד על עקרונותיו ופעל לפי אמונותיו. חכם, מוכשר ויסודי – הקפיד לעשות הכול עד תום ולהיות במקום בו יוכל לעזור ולתרום. מודל לחיקוי והערצה, חבריו זכו ממנו לחברות אמת ולרגעים רבים של צחוק, ציניות ורוח טובה. ביום 21.3.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים. חבריו ליחידה ציינו שהקפיד על ציוד "מדוגם" – מלאכת מחשבת מבחינת בחירת הפריטים ומיקומם, וכל משימה לקח על עצמו בקלילות ועם חיוך. בתום ההכשרה קיבל אות מצטיין פלוגתי, נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ואחריו המשיך לפיקוד. כעבור זמן מונה לתפקיד סמל מחלקת צלפים. גם בתחום זה הצטיין, היות שלמד את כל החומר המקצועי והגיע לרמה גבוהה מאוד. אחראי, מסור ותמיד נכון לעזור, מפקדיו ופקודיו סמכו עליו בעיניים עצומות. כמפקד הקפיד ללמוד ורצה לדעת עוד, וכך נהיה מקצוען וידע לענות על כל שאלה של חייליו. לא רק מעצמו אלא גם מהם דרש מקצועיות, ולצד זאת הפגין אכפתיות ודאגה לרווחתם שניכרו בפרטים הקטנים. הם היו בראש סדר העדיפויות שלו. למשל, כשהבחין שלאחד מהם חסרים כרית ומזרן אחרי יום אימונים מפרך, יצא מגדרו כדי למצוא את הדרוש. החיילים חשו בנוח לשוחח עימו, להתייעץ ולצחוק – הן על נושאים הקשורים לצבא והן על חייהם האישיים, משום שזכו ממנו להקשבה ולהתעניינות. אל כל אחד מהם התייחס על פי "החליפה המתאימה לו" ובאהבה גדולה. בכל ליבו האמין בהם – ידע לנתח את הנקודות שאפשר לשפר אך עוד יותר מכך ידע לשבח ולמצוא את הטוב. כשזיהה חייל מדוכדך ועצוב, לקח אותו הצידה ואמר את המילים הנכונות כדי להעלות את המורל. הוא הנחיל בהם ערכים ורוח וזכה להערכתם ולהערצתם. כשנדרש להעניש מי מהם, נמנע מענישה סטנדרטית והעדיף להיות יצירתי וחינוכי, למשל הורה להם ללמוד על חלל צה"ל ולהעביר עליו שיעור. חייל שלו כתב: "לקחתי ממיכאל כל כך הרבה כלים לחיים ולצבא, ביניהם צניעות, מקצוענות וכמובן להיות הכי טוב שאפשר עד כדי כך שמקנאים בך. בזכותו אני הלוחם שאני היום". במהלך השירות כתב יומן ובו מחשבות בהיבט המקצועי של תפקידו ובהיבט האישי. בין היתר כתב: "באתי להיות לוחם, גולנצ'יק, האדם שבמחסום, שבגבול, שבחזית הראשונה להגנת המולדת"; "אבות אבותיי חלמו להגיע לרגע בו הם מגינים על מדינת ישראל, ואני עומד להגיע לזכות הזו"; "אין סיבה לחיות אם אין סיבה למות"; "החופש האמיתי הוא כאן, הוא בלעלות לשמירה בבא"ח גולני, במדינת ישראל הקדושה"; "מרגיש לי שרק אם אני מקריב משהו, אני באמת תורם"; "יש לראות את הרוח בעשייה היומיומית ולא להיכנע לשגרה. להפך – לא לשקוע בתרדמת הנפש הנצחית"; "עשה ואז עשה עוד, כי המנוע לא עשוי מחומר אלא מרוח בלתי נגמרת"; "איך שאני אהיה, איראה וארגיש – כך גם החיילים שלי"; "עם הרבה אמונה בחיילים ואמון בצדקת הדרך – בסוף אצליח"; "הלוואי שתהיה לי האמונה לדעת מה הדרך, כנגד כל הדעות, מבלי להסס"; "כשאדם נמצא במדבר, במקום שאין בו כלום, כשהוא מביט בו, הוא מוכרח ליצוק את המשמעות לתוכו"; "חג פסח – מעבדות לחירות. לשים מדים זו זכות. העובדה שאנחנו כאן, לומדים איך להגן על המדינה שלנו, היא סמל החירות שלנו" ; "כולי תקווה שיום יבוא ואני אוכיח שאעשה הכול למען המדינה, מעבר לכך שאתן הכול ואסכן הכול למען חברי הצוות שלי". לאחר שהשלים עם יחידתו תקופה של תעסוקה מבצעית בגזרת חברון, עבר הגדוד לגזרת החטיבה הדרומית של רצועת עזה, ומיכאל הוצב במוצב "כיסופים" הסמוך לגדר הגבול. שירותו הצבאי התקרב לסיום, והוא תכנן לשכור דירה עם חבר ולטייל בחו"ל. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה. מיכאל, שהייתה זו השבת האחרונה שלו בבסיס טרם צאתו לחופשת השחרור המיוחלת, שימש מפקד כוח הסיור ויצא עם ארבעה לוחמים ברכב מסוג "האמר" לסיור שגרתי לאורך גדר הגבול באזור מוצב "כיסופים". בסביבות השעה 6:40 התכתב בטלפון עם בת זוגו תמר, סיפר על ירי הרקטות והרגיע אותה שהוא נמצא במקום מוגן לאחר שהוביל את הכוח למיגונית בכניסה לקיבוץ כיסופים. עד מהרה שמע דיווחים על ארבע חוליות מחבלים המתקרבות לקיבוץ ולמוצב, ולכן יצא שוב עם הכוח. במהלך הנסיעה נתקלו במחבלים, ורכבם ספג אש. שלושה לוחמים נפגעו, ומיכאל ירד מהרכב עם חייל נוסף, סמל ראשון עדי צור, ויחד נלחמו פנים אל פנים במחבלים הרבים בזמן שהרכב התרחק עם הפצועים. הם חיסלו חלק מהמחבלים ועיכבו את האחרים. כך הצילו את שלושת הלוחמים האחרים וסייעו בהגנת תושבי קיבוץ כיסופים ובהיערכות של החיילים במוצב, שעצרו את התקפות המחבלים. מיכאל ועדי נחשבו נעדרים במשך כמה ימים עד שנמצאו גופותיהם. סמל ראשון מיכאל בן חמו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר הורים, שני אחים ואחות. כתבה בת זוגו תמר: "אתה הבן אדם שלי, מייקי, אתה שלי ואני שלך ... כל השבועות האלה מסתובבת בתחושה שאני רוצה להגיע הביתה, אליך. התחושה הכי פשוטה וטבעית, המקום להוריד בו את הנעליים, להחליף לפיג'מה, להרגיש נקייה ומוגנת, לשים את הראש ולנוח. אתה המקום הזה בשבילי, ואני רק רוצה לרגע להגיע הביתה שוב. גם בחיים שלך היית מלאך וגיבור, לא היית צריך למות כדי שנבין את זה. תודה שאהבת מכל הלב שלך. תודה שהשארת לי כל כך הרבה זיכרונות מתוקים. תודה על כל כך הרבה חוכמה, רגישות וענווה שלקחתי ממך במהלך הזוגיות שלנו. מעריצה אותך. אני אמשיך לחיות בשביל שנינו, אגשים חלומות גם בשבילך ואנציח אותך ואת הדרך שלך בכל מקום שבו אלך. מתגעגעת אליך בכל שנייה ביום שלי, וזה רק נהיה קשה יותר. אתה בזריחות, בשקיעות ובמה שביניהן. אוהבת אותך לנצח". חברו משה הרטמן בחר להנציח את מיכאל בשיר "עיגולים של הלילה" שכתב, הלחין וביצע, וניתן לצפייה באתר "יוטיוב": "לא, לא, אל תפחד / לא, אני פה איתך / מי אני בלעדיך? / אולי לכל דבר באמת יש סיבה // שומר עליי מלמעלה / כוכב מאיר דרכך / עיגולים של הלילה / מחשבה שאין לה שליטה // אש שבוערת כרגע / שקיעה של לפני מלחמה / רחמים, חיזוקים והבנה / גלגל שהולך ואז בא / שומר עליי // חוטף סטירה עושה פרסה / תבוא לתת לי כוח". לזכרו של מיכאל ולזכר חברו הטוב סרן אייל-מבורך טויטו שנפל במלחמה בינואר 2024 הפיקו תלמידי ישיבת "אמית עמיחי" חתונה לבני זוג מעוטי יכולת, במקום לחגוג את חגיגת הפורים המסורתית. התלמידים רצו לקיים אירוע "שיהיה מורשת של חיים". לקראת יום הזיכרון תשפ"ד התקיים אירוע "ליל שישי בסימן גבורה וזיכרון" בהשתתפות אביו של מיכאל שנשא תפילה. דפים לזכר מיכאל הועלו באתרי האינטרנט של חטיבת "גולני", של ישיבת "אמית עמיחי" שבה למד ושל תנועת הנוער "בני עקיבא" שבה היה חניך. באתר 7/10-Remember ניתן למצוא את תיאור תולדות חייו, דברים לזכרו ותמונות.

Staff Sgt. Michael Ben Hamo, 21, a Golani squad commander from Rehovot, was killed on October 7 battling the Hamas invasion near Kibbutz Kissufim.

With news of the Hamas infiltration, he and his soldiers were sent to the front line to try and push back the terrorists and protect the kibbutz and the IDF outpost of Kissufim. There they fought against multiple cells of terrorists while under heavy gunfire, allowing other IDF troops to prepare for attack and join the fight to save the kibbutz. Both Michael and Staff Sgt. Adi Tzur were killed in the battle.

He was killed two days before he was slated to complete his mandatory IDF service. A few months later, his close friend, Cpt. Eyal Twito, was slain fighting in Gaza.

Michael was buried on October 11 in Rehovot, just over a week before his 22nd birthday. He is survived by his parents, Yael and Meir, and his siblings Ohad, Noa and Asaf.

Raised in a religious home in Rehovot, Michael attended a pre-army academy and then worked in agriculture for six months before enlisting in Golani.

His close friend, Moshe Hartman, wrote a song dedicated to Michael, called “Igulim Shel Layla” (Circles of the Night), and told Channel 12 news that his late friend was “one of the most beloved people I knew, at every stage and station of his life, people always would fall under his spell, he had this smile, something in his eyes, that you would look at and just fall in love.”

His girlfriend, Tamar Goldbart, wrote online that “even in your lifetime you were an angel and a hero, you didn’t need to die for us to know that.”

“Thank you for loving with all of your heart, thank you for leaving me with so many sweet memories,” she added. “Thank you for all the emotional wisdom and humility that I took from you throughout our relationship… you are in the sunrises and the sunsets and everything in between. I’ll love you forever.”

Michael’s sister, Noa, wrote on Facebook ahead of Memorial Day that she knows, “and everyone who knew you knows, that you would never have acted any differently — charging ahead, engaging the enemy, and the heroic battle you led was just a closing chord to who you were in life.”

“A true warrior, a professional, an idealist, the most moral, who chose to be like this, who always devoted himself to the values he believed in,” wrote Noa. “A young man who loved this country and this people with all of his soul. Who loved to live, who loved to laugh, who wanted to do good.”

After he was killed, his family found a diary he had written in before his death, including a passage that read: “My forefathers dreamed of the moment they would protect the State of Israel, and I am about to have that privilege. I hope that the day will come and I will prove that I would do everything for this country, above and beyond giving everything and risking it all for my comrades.”