Haim Meir Eden

בנם של ענבל ושלום עדי. נולד ביום כ"ג בחשוון תשס"ד (18.11.2003) ברחובות. אח לנועם, דבורה, ישראל, אלעזר וחדווה.
חיים מאיר גדל ברחובות והתחנך בתלמוד תורה "בני משה" ב"קריית קרעטשניף" בעיר.
הוא בורך בחיוך ביישן ובצחוק מתגלגל. בין מאפייני אישיותו הבולטים, שהתגלו ככל שבגר, היו חתירה למצוינות, שמחה כמשימה יומית, הארת פנים והענקת תשומת לב לזולת.
החלטתו להתגייס הייתה חלק מהדרך בה בחר ללכת, דרך של שליחות, הקרבה ואהבת הארץ. משפחתו, משפחה חרדית אשר מאמינה בארץ ישראל ובצורך להילחם על אדמת הארץ הקדושה, תמכה מאוד בהחלטתו זו. הוא נאבק כדי לשרת כלוחם קרבי בצה"ל ולשם כך דחה את מועד הגיוס שלו והצליח להעלות את הפרופיל הרפואי, הוריו עזרו לו במאבקו להתגייס לחטיבת גולני, ואכן מאבקו צלח.
ביום 31.3.2022 התגייס חיים מאיר לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני" בגדוד 13 כלוחם.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בבוקר אותה שבת היה חיים מאיר עם לוחמי הגדוד בקו במוצב "פגה" ("מגן בארי") דרומית לנחל עוז. עם תחילת מתקפת המחבלים, בשעה שש ושלושים בבוקר יצא עם חבריו להילחם. הם לחמו בגבורה תחת אש כבדה ביותר ופגעו בעשרות מחבלים. בשלב קריטי בקרב, הוא יצא לחפות על חבריו כדי לאפשר את פינוי הפצועים ונפצע קשה מאוד מאש המחבלים.
למרות פציעתו הקשה, הצליח לפנות את עצמו לעבר חדר האוכל של המוצב, שהיה המרחב המוגן של המוצב ושימש נקודת איסוף פצועים.
חיים מאיר הובהל לבית החולים כשהוא במצב אנוש ונאבק על חייו במשך שישים וארבעה ימים, אך נפטר מפציעתו.
סמל חיים מאיר עדן נפל בקרב ביום כ"ו בכסלו תשפ"ד (9.12.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
לבקשת האב עבר מסע הלוויה דרך רחבת בית המדרש הגדול של חסידי קרעטשניף, שם התחנך חיים מאיר, והאדמו"ר מקרעטשניף זכה ללוותו בדרכו האחרונה. בקרבת בית המדרש עמד הקהל לאמירת "קדיש", כשהמוני חסידים חולקים כבוד אחרון לחייל.
משפחתו ספדה לו: "חיים מאיר יקר שלנו, גיבור ישראל, גיבור המשפחה. כל כך הרבה תפילות, תחנונים וצפייה במשך חודשיים שלמים, כל יום, כל רגע כל שנייה חשבנו שהנה עכשיו תפקח את עינך ותחייך את חיוכך הביישן ונשמע את צחוקך המתגלגל. שנשמע ממך ממקור ראשון איך נלחמת בגבורה, איך עמדת באומץ רב מול הרוע, אך לצערנו הקדוש ברוך הוא החליט אחרת. שמור עלינו מלמעלה, תהיה מליץ יושר בתפילה ולפני בורא עולם שנאמר לצרותינו די. מתגעגעים מאוד".
כרזה לזכרו של סמ"ר חיים מאיר עדן נמצאת במיצב הנצחה בפארק המייסדים ברחובות.
אנו גאים מאוד בבננו חיים מאיר, כתבו בני המשפחה, ואוהבים אותו ללא גבולות. חסרונו מורגש בביתנו בכל עת, חיסרון שגדל בכל יום שעובר.
המשפחה החליטה על הצבת ארון קודש לעילוי נשמת חיים מאיר בבית הכנסת של הקהילה ברחובות ועל בניית כולל על שמו ומקווה לגברים שייקרא "מעיינות חיים". לזכרו נכתב ספר תורה שיוכנס לבית הכנסת על שמו - "היכל חיים מאיר".