Yosef Biton

יוסף, בן דליה ושמעון, נולד ביום ג' בתשרי תש"ג (14.9.1942) בעיר פס שבמרוקו בימים הנוראים, בין כסה לעשור, והובא בבריתו של אברהם אבינו ביום-הכיפורים. יוסי נולד למשפחה ברוכת-ילדים, שבורכה גם במעמד נכבד, אך לא זכה ליהנות הרבה מן השפע והשגשוג. כשהיה בן שנתיים עקרה משפחתו לקזבלנקה, כשלב ראשון בהכנותיה לקראת העלייה ארצה. כשלוש שנים למד יוסי ב'חדר' יחד עם אחיו ולבסוף הצליח לצאת עם אמו ממרוקו לאלג'יר, באורח לא-חוקי. שנתיים נוספות ניטלטלו בני המשפחה בדרכים ועברו, בדרכם לישראל, דרך צרפת ואיטליה. כשהגיעו לישראל ויוסי אז בן שבע, נשלחה המשפחה תחילה למחנה עולים ביבנאל, ולאחר כחצי שנה עברה להתגורר בטבריה. בתחילה למד יוסי ב"תלמוד תורה" אך לקראת סוף השנה עבר ל"תחכמוני", שם גם השלים את השכלתו היסודית. למרות תנאי הדיור הקשים היה יוסי תלמיד חרוץ ונבון. הוא התאקלם במהירות בחברה ה"צברית" ועד מהרה הפך לאחד מן "החבר'ה". כיוון שהיה ילד עליז, מלא מרץ ואופטימי, רכש לו במהירות חברים רבים, שדבקו בו לאהבה אותו. למרות הצלחתו הרבה בבית-הספר, נאלץ יוסי לצאת לעבודה בגיל צעיר ביותר, כדי לעזור בפרנסת המשפחה הענפה. בגלל אהבתו הרבה לבני משפחתו ולהוריו לא יכול לראות בצער אביו, שהשתכר משכורת זעומה כפועל חקלאי, וזו לא הספיקה לפרנסת הילדים הרבים. הוא החל עובד במטע הבננות בשער הגולן והתמיד בעבודה זו שנים רבות. בזכות כשרונותיו, חריצותו ומהימנותו התחבב על חברי המשק ותוך זמן קצר יחסית הפקידו בידיו אחריות על חלק מענף הבננות. את כל משכורתו נהג לתת להוריו ואף חילק דמי-כיס לאחיו הגדולים. כך הצליחו בני המשפחה לאסוף בכוחות משותפים, סכום כסף שהספיק לבניית חדר נוסף, שהקל מעט את הצפיפות הקשה של שתים-עשרה נפשות בשני חדרים. בשנת 1960, לאחר נשואי אחיו ואחותו הבוגרים, עקרה המשפחה לשכונת ואדי-סאליב בחיפה וזמן קצר אחרי-כן גויס לשירות סדיר. יוסי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1960 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות, השתלם בקורס מקצועות-שריון וסיים אותו בהצלחה רבה. כיוון שהצטיין כחייל ממושמע ואחראי, נשלח במהרה לקורס מש"קי-טנק ולקורס מש"קי-קשר וגם אותם השלים בהצלחה רבה. הוא מונה לתפקיד מדריך קשר בבית-הספר לשריון ועשה חיל רב בעבודתו. לא פעם בקשו מפקדיו לשלחו לקורס-קצינים, אך כיוון שהדבר היה כרוך בהארכת שירותו, נאלץ לסרב ביודעו עד כמה תלויה בו משפחתו מבחינה כלכלית. כבר ביום הראשון לאחר שחרורו מהשירות הסדיר נתקבל לעבודה בנמל חיפה בתפקיד סוור, ועבר השתלמויות שונות כמנופאי בנמל. כמנהגו המשיך לתת להוריו את כל משכורתו והותיר לעצמו דמי-כיס בלבד. הוא הצטיין בחריצותו ובהתמדתו בעבודה וחבריו לעבודה העריצו אותו על הישגיו, על רצינותו ועל דאגתו האמיתית לבני משפחתו. גם לאחר נישואיו והולדת ילדיו, המשיך לתמוך במשפחתו. הוא לא חסך כל מאמץ כדי להעניק למשפחתו כל מה שהיה כל-כך חסר לו עצמו כילד וכנער. אבל דווקא כשהצליח להגשים את מרבית תוכניותיו וחלומותיו פרצה המלחמה, אשר ממנה לא שב עוד. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסי בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן, בתפקיד טען-קשר. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב ליד צומת חושניה, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה ויוסי נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, בת ושני בנים, הורים ותשעה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.