Avraham Azran

אברהם, בן דדה ומסעוד, נולד בשנת תש"א (1941) במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1955. את לימודיו היסודיים השלים בארץ הולדתו, מרוקו. בתחילה התגוררה משפחתו של אברהם במשק עזר בהרטוב. כעבור זמן עקרה לבית שמש, שם הוסיף אברהם לגור שנים רבות. הוא היה בן למשפחה גדולה, שמצבה הכלכלי לא היה טוב. רוב אחיו היו צעירים ממנו ועד גיוסו לצה"ל עבד יחד עם אביו במשקי עזר, מטעם הקרן הקיימת לישראל, והיה אחד משני התומכים היחידים של משפחתו. משחלה אביו והעבודה קשתה עליו, הפך אברהם למפרנס העיקרי של משפחתו רבת הנפשות. הוא היה בן מסור להוריו ואח דואג לאחיו. תמיד עשה למענם ככל יכולתו, כדי שיוכלו ללמוד והשקיע את כל מרצו בטיפול בענייני הבית והמשפחה. אברהם גויס לצה"ל באוגוסט 1959 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות הוצב בתפקיד רץ פלוגתי, ולאחר כשנה הועבר לתפקיד רובאי. במהלך שירותו השתלם בקורסים להשכלת יסוד מטעם צה"ל ובקורס למפעילי מקל"פ, ועמד בו בהצלחה רבה. בהערכת מפקדיו נאמר עליו: "חייל לדוגמה מכל הבחינות; זכה להערכת-יתר מכל המפקדים והחיילים; מילא תפקידו לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו". לאחר פעולות הגמול בתאופיק הוזמן אברהם למשכן נשיא המדינה, אשר שיבח אותו על פעולתו בקרב. בתום שירותו הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. גם בשירות המילואים היה אברהם חייל למופת. מעולם לא הוגשה נגדו תלונה, אף לא על אבדן ציוד. מעולם לא השתמט מחובתו ותמיד השתדל למלא את תפקידו נאמנה. למרות שפעמים אחדות, כששירת במילואים, סבל מכאבים עזים בגבו, עקב עבודתו הקשה כרצף, לא ניסה להשתחרר או להשתמט ממילוי חובתו. הוא המשיך במילוי כל תפקידיו, למרות הכאב והקשיים וציין מפורשות כי עדיין הוא צעיר ואינו רוצה בחסדים או בהקלות מתוך רחמים. במלחמת יום הכיפורים השתתף אברהם בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. במהלך הקרבות, ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע מיריית צלף. במשך כשנה היה בגדר נעדר והחיפושים אחריו התנהלו בגזרה כולה. במשך כל אותה תקופה נתבקשה רעייתו לזהות האם בעלה הוא שנמצא - עד שגופתו נמצאה. אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה - עליזה, שלושה ילדים - אירית, אשר וטלי, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמ"ר. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו: "אברהם, שנמנה עם שורותינו, לחם בגבורה רבה במעוז "חיזיון" שעל שפת תעלת סואץ, ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. בתקופת שירותו עמנו בגדוד מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת". הוריו הנציחו את זכרו בתרומת ספר תורה לבית-הכנסת שנהג להתפלל בו.