David Peretz

דוד, בן שמחה ויצחק, נולד ביום כ"ו באדר תשי"ג (13.3.1953) בראשון לציון. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "סיני" בראשון לציון, המשיך ללמוד בישיבת "פוניבז'" בבני-ברק ואחרי-כן בבית-הספר התיכון העירוני-דתי בראשון לציון. דוד היה תלמיד מצטיין, שקדן וחרוץ. ראש המתיבתא כתב עליו: "אהבוהו חבריו ומוריו כאחד, בגלל הפשטות שבו ובגלל חביבותו הרבה לאדם". בישיבה שקד על לימוד הגמרא והתעמק בשאלות הלכתיות רבות. הוא היה בן תורה, שגלומות בו אהבת ישראל ואהבת האדם. גלוי-לב היה, ישר-דרך, איש אמת ובעל-מצפון. מטבעו היה חברותי, נוח לבריות ואדיב. מעולם לא פגע בזולתו ולא הסתכסך עם איש. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם במאור פנים ובחביבות, אפילו על חשבון זמנו ונוחיותו, ונהג עם הכול בנדיבות לב וברוחב-יד. הוא אהב מאוד את בני משפחתו והם אהבוהו. בן נאמן ומסור היה להוריו, כיבד אותם ודאג לשלומם ולרווחתם. דוד הרבה להתכתב עם ידידים ובמכתביו דן בבעיות החברה, הדת והמדינה, פירט את דעותיו בתבונה וביקש לשכנע את חבריו בצדקתן. תמיד ידע לתמוך את דבריו במובאות שונות, מדברי ראשונים ומדברי אחרונים. דוד גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והתנדב לחטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס חבלנים. את מרבית ימי שירותו עשה על החרמון וברמת הגולן. לעתים שימש טבח-מתנדב ביחידה והכין מטעמים לחבריו. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו וחבריו ראו בו דוגמה טובה של חבר נאמן, עובד חרוץ ולוחם שאפשר לסמוך עליו. הוא ניהל יומן ורשם בו כל מאורע שאירע לו מאז גויס. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפל דוד בקרב על כיבוש החרמון. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון לציון. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דוד נלחם באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה. אבד לנו בן לוחם. כבוד הוא לנו, שזכינו שבנכם נלחם בשורותינו". הוריו הקימו לזכרו ספרייה בבית-הספר הדתי בראשון לציון; בחוברת "לא המלים מדברות על המוות", שהוציאה לאור חטיבת "גולני" לזכר חללי גדוד "הבוקעים הראשון", מונצח שמו של דוד ז"ל.