Mendel Formazho

מנדל, בן מלכה ואליעזר, נולד ביום י"ד באלול תרצ"ח (10.9.1938) בטרגו פרומוס שברומניה, ועלה ארצה עם בני משפחתו בפברואר 1959. הוא רכש את השכלתו בעיר מגוריו ברומניה. מנדל היה בנם היחיד של לייזר ומלכה, ואח לשרה ולאהובה. בילדותו התגלה כילד עירני וסקרן, וחרף הקשיים שנערמו בדרכו במוסדות החינוך ברומניה, שקד על לימודיו ועמד בהצלחה בבחינות. בן מסור היה מנדל להוריו, סייע להם ככל שיכול ודרבן אותם לעזוב את רומניה ולעלות לארץ-ישראל. כתום תקופת לימודיו ביקש לרכוש לו מקצוע, שכן בגלל מצבה הכלכלי של המשפחה לא יכול להוסיף ולהמשיך ללמוד. הוא בחן אפשרויות עבודה שונות ובחר לבסוף לעבוד כספר. כשעלה ארצה היה עלם חסון ונאה כבן עשרים, ועד מהרה הסתגל לחיי הארץ ולמד עברית. הוא שלט היטב גם בשפה הרומנית, שפת-אמו. משפחת פורמג'ו הקימה את ביתה בראשון לציון, ומנדל החל לעבוד כברזלן. הוא אהב מאוד לסייר ולטייל ברחבי הארץ לאחר שהתקשר אל נופיה והתוודע אל הצמחיה שבה. הוא התאהב בארץ ונכון היה לתרום בכל מאודו למען ישראל. מנדל גויס לצה"ל במחצית מאי 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לתפקיד רובאי ביחידת חרמ"ש. בין רעיו נודע כחייל טוב ומסור לתפקידיו. בקרבות יוני 1967 השתתף מנדל כאיש מילואים והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". שנתיים לאחר המלחמה התוודע מנדל אל שולה. "הייתה זו אהבה ממבט ראשון", היא מספרת ומציינת, שהחליטו להקים בית בישראל חודשים מספר לאחר היכרותם. מנדל הכין לרעייתו בית מרוהט למופת, ודאג שלא תצטרך לצאת לעבודה לאחר החתונה. ב-1970 נישאו מנדל ושולה ולאחר תשעה חודשים, במחצית נובמבר 1970, נולד בנם הבכור אליעזר. סיפרה שולה: "מנדל היה מאושר. הוא אהב את הילד, והילד התקשר אליו למן הרגע הראשון. אב מסור היה מנדל, בעל טוב ואוהב. הוא עבד קשה כדי לפרנס אותנו, דאג להוריו וגם לאחיותיו". בספטמבר 1972 נולדה לשולה ולמנדל בת, שקראו שמה אורלי. מנדל שאף לתת לילדיו חינוך נאות והשכלה טובה. "הוא ביקש לאפשר להם חיים נוחים וידע, שהשכלה רחבה היא כרטיס ביקור בעל ערך בחיים. תמיד אמר, שהוא מקווה שילדיו לא יצטרכו לעבוד קשה כמוהו". מנדל נקרא כפעם בפעם לתקופות של שירות מילואים. הוא עשה את המוטל עליו בלא דופי, לא רטן ולא התמרמר. את ראש השנה תשל"ד חגג בחיק משפחתו. אליעזר ואורלי היו מסובים אל השולחן, ואשתו ההרה, שולה, מנצחת על השמחה וחיוך של אושר על שפתיה. "היינו מאושרים, דבר לא היה חסר, ואיש לא שיער שהשנה תסתיים בלא מנדל שלנו". ביום הכיפורים נקרא מנדל אל יחידתו בחיל השריון. הוא נפרד מאשתו, מילדיו ומהוריו, ועודד אותם. "הכל יהיה בסדר," הבטיח ויצא לדרכו. הוא נשלח לחזית הדרום ולחם שם כרובאי ביחידת חרמ"ש, שהשתתפה בקרבות הבלימה. עשרה ימים לחם בלא לאות, תוך גילוי אומץ לב ודבקות במשימות שהוטלו עליו. חבריו ליחידה מספרים, שמנדל עודד את רוחם בשעות הקשות. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נהרג מנדל מפגיעת צלף מצרי ליד מחנות אבו-סולטן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בראשון לציון. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בשלהי מרס 1974, כחמישה חודשים לאחר נפילתו נולד בנו. "החלטנו לקרוא לו מנדל, על שם האב, שלא זכה להכיר", סיפרה שולה בכאב. במכתב תנחומים למשפחת פורמג'ו השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, רב"ט מנדל פורמג'ו ז"ל, היה לוחם חרמ"ש ביחידת שריון. לוחם אמיץ לב היה, אשר ביצע את המשימות הקרביות שהוטלו עליו בחירוף נפש ובהקרבה. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו. נפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו".