Meir-Menahem Rotshild

בן יעקב והדסה. נולד ביום א' באב תש"ו (29.7.1946) בפתח-תקוה. בשעה שהגיע לגיל-הלימודים התחיל את לימודיו היסודיים ב"מוריה" בתל-אביב ולאחר-מכן עבר ל"ישיבה" בתל-אביב וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר לדוגמא בירושלים. לאחר-מכן למד את לימודיו התיכוניים בישיבת "בני-עקיבא" - "נתיב מאיר" אשר בבית-וגן. בהיותו בכיתה י"ב הגיש למשרד החינוך עבודה שנתית בתולדות ישראל על הנושא "החלוקה" (כביטוי ליחסה של יהדות הגולה ליישוב היסודי בארץ ישראל בשנים 1810 - 1860). הספיק ללמוד פחות מטרימסטר אחד באוניברסיטה העברית בירושלים - תולדות ישראל והיסטוריה כללית. מאיר-מנחם הקסים את יודעיו ברב צדדיותו ובהיקף הרחב של התעניינותו: לימודי היהדות, מחשבה ופילוסופיה, ידיעת ארץ-ישראל וההיסטוריה שלה. הוא היה מטובי המדריכים והמחנכים של תנועת-נוער "בני-עקיבא". כיהודי דתי בעל-הכרה וזקיפות-קומה לא חשש מעימות עם בעיות-הזמן. בינואר 1965 גויס לצה"ל (נח"ל מוצנח) ואת שירותו הסדיר גמר בערב פסח תשכ"ז. בימי הכוננות למלחמת ששת הימים, התפעל מכושרם של חבריו המבוגרים ממנו בהרבה. פעם התבטא בשיחה עם חברו כי אם יידרש ממישהו ביחידתו משהו מיוחד הוא יעכב בעדו מלעשות את המעשה ובייחוד אם הוא בעל-משפחה, ואכן החלטה זו הגשים בצאתו ללא כל פקודה כדי לחלץ את חברו שהיה פצוע פצעים קשים על גשר אלנבי. בצאתו להושיט עזרה לחברו נפל גם הוא; זה היה על גשר אלנבי ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הוא התרשם מאד בקראו על מעשהו של דניאל ורדון, איש גבעת-ברנר, שיצא להציל חבר מתוך ידיעה שמעשהו זה עשוי לעלות לו במחיר-חייו - ובקראו את הסיפור הזה עם אחותו העיר: "זאת אין את יכולה להבין - לראות חבר פצוע לפניך בשטח ולא לחוש לעזרתו". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אחרי נפלו יצא הספר "החלוקה" בהוצאות ראובן מס בצירוף, דברי-הערכה משל פרופ' י' י' ריבלין, פרופ' ח' ה' בן-ששון מהאוניברסיטה העברית בירושלים וד"ר ד' קוליב מהאוניברסיטה בר-אילן. שמו הוזכר בספר "צנחנים מסיני ועד גולן". תולדותיו ותיאור קרבו האחרון מובאים בספר "נזכור" בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי. כתבה עליו פורסמה בשבועון "פנים אל פנים".