Maxim Ben-Menashe

בן יחיד להוריו אברהם ורחל, האב בן למשפחת משכילים מעולי בבל, אשר נמנו עם קבוצה קטנה של ציונים שהכרתם הלאומית דחפה אותם לעזוב את הגלות העתיקה ביותר של עמנו ולבוא ולהתיישב בארץ שהיתה עוד בזמן עלייתם תחת שלטון המנדט הבריטי. האם - מיוצאי מצרים. מקסים נולד ביום ד' באדר תש"ה (17.2.1945) בתל אביב. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "המרכז" ברמת גן למד שם בבית הספר התיכון "אוהל שם". היתה לו נטייה ללימודי הטבע (ביולוגיה) ולהיסטוריה. אהב את משחקי הספורט והשתייך ל"מכבי" במקום מגוריו ואמנם התבלט כספורטאי מצויין, בן נאמן היה ומסור למשפחתו. נעים הליכות ובעל הבעה בהירה ושקטה. תמיד היה מחייך ושופע עליזות חיים וחכמת חיים. רציני ביחסו לכל, וכל עבודה היה עושה ללא תלונה ותרעומת. בפברואר 1963 גויס לצה"ל וגמר את שירותו הסדיר. מדי פעם היה יוצא למילואים. חבר טוב ומסור ובכלל אוהב הבריות היה מטבעו. התגלה ברוב ענוותנותו וצניעותו דווקא בשעת מצוקה. מפקד פלוגתו כותב עליו כי חייל טוב היה בפלוגת המילואים ומפקד אהוד על פקודיו בתור מ"כ וגורם חברתי מלכד שהיה בין הראשונים לביצוע משימה. בקרב היה מלא מרץ, מעודד את חבריו, תומך בהם ועוזר לנפגעים. בתוקף תפקידו כמ"כ ידע להתחבב על מפקדיו ופקודיו בגלותו לא רק גבורה ואומץ לב, הקרבה ודביקות במשימה אלא גם יוזמה ותושייה. עם צאתו לקרב יחד עם כל הפלוגה אמר: "לא הקרב ולא המוות מדאיגים אותי אלא הצער והכאב שייגרם למשפחתי ולחברתי". בערוב היום של הקרבות בחן-יונס התקדמו הלוחמים במשימה לטהר בתים משני עברי הכביש. בינתיים ירד הערב והפלוגה נמצאה ליד שיך-מוחמד, אשר בו היה מחופר גדוד חיילי האויב. תוך לחימה קשה התקדמו למוצב ואש תופת ניתכה עליהם. רגעים ספורים לפני שניתנה הפקודה להסתער על עמדת האויב העיקשת לחש על אזני חברו: "היזהר, לך יש אשה וילד" והוא עצמו נפל בפגוע בו כדור האויב. זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.