Tzahi Itah

בן יפית ואריה. נולד ביום כ"ז בתשרי תשמ"א (7.10.1980) בדימונה. אח בכור לעמוס, אתי וליהי. ילדותו עברה עליו בעיר הולדתו דימונה. בהיותו בן עשר עברה המשפחה להתגורר במצפה רמון וזאת בעקבות האב אריה, ששירת אז בצבא הקבע בדרגת סגן אלוף כסגן מפקד בית-הספר לקצינים. צחי למד בבית-הספר היסודי "רמון" במצפה רמון. כאשר היה בכתה י' העתיקה המשפחה את מגוריה ליבנה, שם המשיך וסיים צחי את לימודיו בבית-הספר התיכון "גינסבורג". צחי למד במגמה לקרימינולוגיה והצטיין בלימודיו. במסגרת לימודיו כתב צחי עבודת מחקר בסוציולוגיה, אשר זכתה לשבחים רבים ועסקה בנושא: המוטיבציה של בנים ללכת בעקבות אביהם ולשרת ביחידות קרביות. צחי היה מוסיקאי מחונן, שהחל לנגן על קלידים כבר בהיותו בן שש והגיע לרמה מקצועית. הוא הפיק את מסיבת הסיום של כיתה יב' בתיכון בו למד, והשאיר אחריו כארבע מאות וחמישים פלייבקים מתנגנים ושמונה עשר שירים מוקלטים ששר עם אחותו. הוא היה חבר במועדון הקארטה "בודוארט" ביבנה, שם התאמן בהתמדה והגיע להישגים. צחי עמד במרכז העשייה החברתית בשכבתו והיה מנהיג בקרב חבריו ביישוב. לקראת גיוסו לצה"ל ביקש להתנדב ליחידה שהקים אביו והתקבל לפלחה"ן, פלוגת ההנדסה של 'גבעתי'. הדבר היווה עבורו סגירת מעגל והוא היה גאה מאוד. בחודש מרס 1999 התגייס לצה"ל. במסגרת מסלול הכשרתו הגיע לשירות בקו בלבנון ופלוגתו הוצבה במוצב הבופור בגזרה המזרחית של אזור הביטחון בדרום לבנון. ביום שישי, ה' באדר א' תש"ס (11.2.2000) בשעות אחר הצהרים המוקדמות נורה טיל נגד טנקים מסוג טאו לעבר העמדה של צחי וחברו רועי כהן. כתוצאה מפגיעת הטיל נפצע רועי וצחי נהרג. בן תשע-עשרה וארבעה חודשים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ביבנה. הותיר הורים, אח, שתי אחיות וחברה, מורן. לאחר נפילתו הועלה צחי לדרגת סמל. הוריו הנציחו את זיכרו בקניית שעונים לחבריו ליחידה ובהקמת חדר מוזיקה בבית-הספר 'גינסבורג', שבו למד צחי. משפחתו הקימה לזכרו אתר אינטרנט, שכתובתו: http://tzachi.netvision.net.il. בכלי התקשורת התפרסמה קריאתו של האב לראש ממשלת ישראל דאז, אהוד ברק, להוציא את הבנים מלבנון. כשלושה חודשים לאחר נפילתו של צחי נסוג צה"ל מלבנון לגבול הבינלאומי.