Moshe-Hacohen Yarust

בן פנינה וצבי, נולד ביום י"ז באב תרפ"ט (23.8.1929) בווארשה, בירת פולין. אביו, ציוני ותיק, גידל את הילד ברוחו. בשנת 1934 עלה עם הוריו ארצה. משה למד בבית-הספר הריאלי בחיפה והיה חבר בתנועת "הצופים". הוא פעל בשבט "צופי-ים" כמדריך מסור לחניכיו בלב ונפש. כאשר אחדים מחניכיו היו זקוקים לכסף כדי לצאת למחנה, הלך משה לעבוד בצביעת אוניות כדי להרוויח את הסכום הדרוש. אחרי סיימו את בית-הספר הריאלי, בקיץ תש"ז, יצא לדפנה להכשרה במסגרת הפלמ"ח והעמיד את עצמו לרשות ה"הגנה" בגליל העליון. כאן השתלם גם כנהג. מראשית המלחמה, עוד לפני פלישת צבאות ערב לארץ, עבר עם קבוצתו את כל הקרבות הקשים להגנת הגליל ושחרורו. באחד ממכתביו כתב: "רק אחרי שביצענו את המוטל עלינו נוכחנו מה רב חלקנו בהפיכת הגליל לגליל עברי. היו אמנם ימים קשים, אך הדבר היה כדאי - - - ". משה השתתף בליווי שיירות בגליל ובקרב האכזרי בנבי-יושע. נפצע ברגלו עם כיבוש מחנה הלגיון ליד ראש פינה, אך גם בהיותו בחופשה לאחר פציעתו, לא נח ולא שקט עד אשר מצא לו תפקיד במוסך צבאי בהתנדבות. את מעשהו זה נימק כך: "אני פצוע ברגל, אך ידי הן בסדר". בשלב השני של הקרבות השתתף בכיבוש רמלה-לוד, בפתיחת הדרך לנגב ובהחזקתה. משה נשלח לקרבות בנגב, השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ועם סיומו נשלח לנופש בבסיס יחידתו בבית שאן. שם נפל בשעת התנגשות פנים-אל-פנים עם חיילי האויב ביום ז' באדר תש"ט (7.3.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. עמד להשתחרר כעבור זמן קצר ולעלות עם חבריו להתיישבות. במכתב התנחומים לאב השכול כתב ראש הממשלה, דוד בן גוריון: "עם שיש לו בנים כאלה לא יירא רע".