Emanuel-Itzhak Tochler

בן נני וד"ר צבי (הרמן), נולד ביום כ"ז באייר תרפ"ט (6.6.1929) בעיר ברסלאו, גרמניה, ובשנת 1933 עלה ארצה עם הוריו. חינוכו התחיל בגן-ילדים באחוזה שעל הר-הכרמל בחיפה. הוא עבר עם המשפחה להתיישבות חקלאית בנהריה ולמד שם בבית-הספר ואחרי שנים אחדות חזרו לביתם באחוזה ושם המשיך את לימודיו. מילדותו נתגלה כ"צבר" אמיץ ומסור, לוחם בבית לתוצרת עברית ועומד בחוץ נגד נער ערבי גדול ממנו בהרבה, כשהלה ניסה לגנוב דבר-מה מחצר יהודית באחוזה. עמי התעניין בטכניקה ולפני סיום בית-הספר יצא ללמוד חשמלאות והתמחה בטכנאות רדיו. מנעוריו שירת בגדנ"ע ובחי"ש וביצע בהתלהבות כל משימה שהוטלה עליו: הדבקת כרוזים, קשר עם אנשי היישוב העצורים בעתלית, השתתפות במסע הנוער לכיבוש מחדש של ביריה אחרי שתפסוה הבריטים ועוד. וחבריו זוכרים מקרה, כשהסתיר מהם שיש לו חום גבוה ויצא להדבקת כרוזים כבריא בין בריאים. בראשית 1947 התגייס להכשרת פלמ"ח של "הנוער העובד" במשמר הים ובדצמבר ירד עם גדודו להגנת הנגב. עמי השתתף בליווי שיירות ליד מרדכי הנצורה, בשמירה על צינור המים, בקרבות עם כנופיות ובטיהור כפרים, באבטחת התחבורה בתפקיד גשש, בעזרה וחיפוי בשעת פינוי יד מרדכי, במיקוש דרכי האויב, בפיצוץ גשרים וקו הרכבת בין עזה לאשדוד, בכיבוש בריר ובפעולות ליד ברברה ועוד. בשל נטייתו והכשרתו לטכניקה נשלח לשרת כרגם. כשבא הביתה לחופשה קצרה הקדיש את רוב זמנו לניסויים בנשק חדש, שאמר להמציא כדי להפעילו נגד האויב המצרי (אף כי חובב שלום היה לפי השקפותיו והעדיף מכשירי עבודה ויצירה על כלי-משחית). ביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948), עת הקדימו המצרים ותקפו לפני סיום ההפוגה הראשונה, היה בין מגיני משלטי חוליקאת. בעת ההתקפה חיפו הוא וצבי גובר מכפר ורבורג בפצצות מרגמה עד הפצצה האחרונה ובקליעות טובות למטרה על נסיגת יתר החברים והם נשארו שם בשטח המכותר על-ידי האויב. השניים נחשבו כנעדרים עד שקבריהם נמצאו כעבור שנה. ביום ד' בתמוז תש"ט (1.7.1949) הובא עמי למנוחת-עולמים בכבוד צבאי בבית-הקברות הצבאי בחיפה.